אויר הרים צלול וקרואסון - 11 ימים באלפים הצרפתים עם הילדים

הרבה זמן השתעשנו ברעיון לטייל באלפים הצרפתים, מקום שמטוייל בעיקר על ידי צרפתים, שלא ניתן למצוא עליו יותר מדי מידע בעברית למעט פורום פייסבוק פעיל ומועיל ותכלס צמד המילים האלו "אלפים" ו- "צרפתים" נשמע קסום.

פרולוג

זה קרה בשנה הראשונה שאחרי הקורונה - חרשנו את שבילי הארץ עד שכבר לא יכולנו לראות יותר את כביש שש, הילדים התגלו ביכולת להחזיק מסלולים מאתגרים וארוכים ונכנסנו לבליץ של תכנונני טיולים בחו"ל כפיצוי. בעודי חושב על יעד הסקי הבא שלי ושם לי כמטרה את צרפת, החל להתעצם החשק לראות את ההרים משולבים גם בירוק. האישה זרמה ובלי לשים לב התחלנו להישאב לתכנון ולחלומות בהקיץ. מרבית החומר לא תיאר מספיק את סיפורי הדרך, איך לתכנן את הימים, הסקיפס לרכבלים והמרחקים אז החלטתי כאן לשתף קצת ממה שעבר עלינו ועל הדרך להיזכר שוב בטיול המעולה הזה שכלל טרקים בנוף הרים מושלגים, רחצה באגמים, רכבלים פתוחים וסגורים, טיולי אופניים מושלמים, קפיצה עם הבכור מגובה 2000 מטר ברחפן והרבה אוכל, כפרים מהממים ונופים משכרים...

קצת לוגיסטיקות

כמה זמן ומתי? 11 ימים ברוטו (9 נטו) בשבוע האחרון של אוגוסט

טיסה? איזיג'ט לג'נבה, נחיתה סביב 16:00 וחזרה בטיסה של 7:00 בבוקר.

רכב? השכרת רכב עם אוויס, Volvo XC40, דרך Rentalcars.com בצד הצרפתי (בחירה שתפורט בהרחבה בסוף הבלוג. אבל אם להקדים את המאוחר - המלצתי האישית, למי שטס מוקדם בבוקר, לשכור בצד השוייצרי אלא אם כן פערי המחיר הם של עשרות אחוזים) וטיפ למי ששוכר עם אוויס - ניתן בחינם (אפילו שהזמנו דרך רנטלקארס) להירשם מראש באתר שלהם כחבר מועדון אוויס ולקבל שדרוג ותעדוף בלקיחת הרכב.

איפה ישנים? בשני כוכבים - הראשון באזור שאמוני, 7 לילות בדירה עם שלושה חדרי שינה, מעוצבת ומיוחדת, מרפסת לנוף מושלג, עם כל מה שצריך, כחמש דקות נסיעה במעלה ההר מהכפר סן ג'רבה לה-באן (Saint-Gervais-les-Bains) וחצי שעה משאמוני, שהתגלה כמיקום מעולה לכוכב (L Etrelou יש כמה בשם הזה, אז צריך לא להתבלבל), הכוכב השני באנסי (Annecy), שני לילות, בדירת גג קטנה מעוצבת היטב ואינטימית, עם מדרגות עץ חורקות ותלולות וללא מעלית, אוירת המאה ה 19 ובעלת בית מקסימה שהשאירה לנו במקרר בקבוק רוזה לכבוד היומולדת שלי ושוברים לגלידה חינם לילדים, מרחק יריקה מכל הטוב שיש לאנסי להציע (שם הצימר: Studio 74). ולבסוף, בלילה האחרון, אחרי יום טיול מלא, שהינו במלון נובוטל, בצד הצרפתי קרוב לשדה על אף שהמרחק בין אנסי לשדה הוא רק 40 דקות (למה? על כך בהרחבה בהמשך). את כל ההזמנות עשינו הרבה מראש דרך בוקינג, עם אפשרות ביטול.

מה לארוז? אורזים כמעט לכל העונות. מעיל גשם התגלה כשימושי גם לגשם וגם לרוח, מעיל יוניקלו שתכלס השתמשנו בו רק פעם אחת בעליה למון בלאן, בגדי ים כמובן, במסלולים הגבוהים לובשים קצר עם חולצת פליס או קפוצ'ון ומעיל גשם בתיק, בערבים מכנס ארוך, חולצה קצרה ועוד שכבה דקה מעל (כאמור הכל תלוי במזג אויר הספציפי).

פטיש קטן שלנו - מביאים תמיד שמיכת פיקניק קלה שמתקפלת לגודל כלום ואז בכל נקודה ניתן לפרוס ולעשות פיקניקים. מביאים גם תיקים גמישים ושקיות לאריזת כריכים.

**בסוף הבלוג, ריכוז מקוצרר של הימים...

יוצאים לדרך

מגיעים לג'נבה באחה"צ של יום שישי גשום, עוברים בקלילות לצד הצרפתי, שילוט ברור וקל, פניה ימינה ביציאה מהשדה, מעבר בגבול הפצפון ישר לאזור השכרת הרכבים (זה בערך כל מה שיש בצד הצרפתי), איסוף הרכב, סאגת התאמת המזוודות לבאגאג', מציאת הכפתורים המתאימים לניווט וכפתור טאצ' קטן ומעצבן שלקח לנו יומיים (וגם זה בטעות) להצליח להפעיל בשביל לפתוח את הסקיילייט. אבל למה לטרחן - יצאנו לדרך.

במרחק של שעה, באוטוסטרדה נוחה ועם גשם ברקע החלטנו ליסוע דוח לדירה.

הדירה נאמנה לתמונות אבל הקומות הפוכות למה שחשבנו. התרשמנו מהעיצוב החמים בקומה השניה, החדרים המרווחים בקומה הראשונה, יציאה למרפסת ופינות ישיבה בכל קומה, מטבח מאובזר עם מקרר יינות, עליית גג קטנה שהפכה למחנה "הסודי" - הילדים השתוללו בכל פינה ודגמו את המתקנים. כיף של מקום שנהננו לחזור אליו כל יום ולהתעורר בו בבוקר, בית הרחק מהבית.

לארוחת ערב מחליטים להזמין פיצה מסן ג'רבה ממקום בשם On Envoie la suce אני נוסע לאסוף, חמש דקות לכל כיוון, לוקח על הדרך גם איזה בקבוק שרדונה, הפיצה ממש מעולה ואנחנו מסודרים לערב. עוד נחזור למקום הזה ...

היום השני (הראשון לטייל), בסימן טעימות טבע ראשונות

קמים ליום סגרירי. מהמרפסת לא רואים את ההר. קצת קריר.

למדנו מזמן שלא צריך לשנות תוכניות בגלל גשם, כי הוא תמיד משתנה, רק לעשות קצת התאמות. הזמנו עוד לפני ההגעה קצת מצרכים בסיסיים מהסופר שיחכו לנו במקרר ובמזווה ככה שלא נצטרך לחפש איך להתארגן לא.ב. (את הלינק לאתר הסופר נתנו לנו בעלי הדירה והם גם אספו את המצרכים עבורינו לפני שהגענו). קמים באיזי, אוכלים, מכינים כריכים ויוצאים לדרך.

מתחילים ב Goerges De la Diosaz - עשרים דקות מהדירה, מסלול הליכה יפה סטייל בניאס על סטרואידים. באוירה קצת חורפית, מאוד נהנים. עולים למעלה בהרבה מאוד מדרגות עץ תלולות, רואים מפל יפה וחוזרים. עושים פיקניק בדרך.

משם נוסעים לפארק האיילים (Parc de merlet), עוד כ 20 דקות, מקום שצריך להזמין אליו מקום מראש באינטרנט לשעה ספציפית אבל לא היה לשעה שרצינו. החלטנו להמר, הזמנו לשעה המאוחרת יותר, הגענו לכניסה ושם נאותו להכניס אותנו מוקדם בכל זאת. מזל, כי זו דרך מאוד תלולה ולא נראה לי שהיינו חוזרים לנסות שוב. משאיר את האישה והילדים ונוסע להחנות. וואו, קשה, אין חניה קרובה וככל שמתרחקים העליה יותר ויותר תלולה. בכל יום רגיל, למעט סוף שבוע (ואנחנו ביום שבת) יש הסעות, נאלץ ללכת - אחד הטרקים הקשים שלי ועשינו הרבה :) הורדתי איזה 5 קילו בדרך. עם העננים והגשם שבאים והולכים המקום אפילו יותר קסום מהסיפורים. מה יש לעשות? מגוון מסלולים בין העצים, רואים הרבה איילים בסביבה הטבעית שלהם. ונוף מסביב. יחד עם זאת, כשאין שם נוף בכלל, יכול להיות מבאס כי זו כל הפואנטה. מצד שני, זה פתרון ליום סגרירי וכמה שהנופים משם יפים זה באמת כלום לעומת מה שרואים אחר כך במהלך הטיול.

מנצלים רגע כשהעננים מתפנים לקפה וגלידה במסעדה מול הנוף. השמש מתחילה לחייך קצת יותר ואנחנו מחליטים ליסוע לשאמוני (כן, ניחשתם נכון - מרחק של עוד עשרים דקות) להביא מאחד הקיוסקים האוטומטים את הסקי פאס שעשינו ל 3 ימים לא רציפים.

מה הסיפור של הסקי פאס? אז ככה, הרבה מדברים על זה. הבחירה באלו ימים ואיזה סקיפאס לקחת משפיעה לדעתי על כל הטיול. האתגר הוא איך להתאים את הביקור ליום שבו הראות טובה, במיוחד בביקור במון בלאן עצמו. בדיוק בגלל זה אנחנו בחרנו סקי פאס משפחתי, שכולל כמה כניסות שרוצים במגוון הרכבלים באזור, במשך 3 ימים לא בהכרח רצופים, מה שמאפשר גמישות עם ימי הגשם/ראות אבל עלה לנו בערך 340 יורו למשפחה של 4. אפשר לקנות את הסקי פאס מראש באינטרנט, כבר בבית, הוא פעיל ל 7 ימים מהכניסה הראשונה ולוקחים אותו פיסית ממגוון מקומות בשאמוני בקיוסק אוטומטי. מידע מעולה על כל הרכבלים ועל האזור, כולל תחזית מזג אויר טובה ניתן לקבל באפליקציה של העיר שאמוני (Chamonix) שאני מאוד ממליץ להוריד כולל לינק לסקיפאסים ועוד ...

אז אחרי כל החפירה הזאת על הסקי פאס והאמינו לי, זה רק קצה המזלג לדוקטורט שעשיתי על זה ועדיין מישהו מהפורום בפייסבוק היה זה שעזר לי בשתיים בלילה להצליח להירשם מראש כי לא תמיד פשוט להזין את הקודים שהם מבקשים (יבורך שמו, אנצור אותו לעד), הגענו לשאמוני. בשאמוני תמיד מומלץ להחנות בחינם בחניון הגדול שנמצא ליד פארק השעשועים וללכת משם ברגל, למקום הכי רחוק זה ייקח כ 20-30 דקות הליכה מפנקת גג! צריך להזין את פארק השעשועים בוייז ומגיעים לשם (Chamonix Amusement Park). למי שמתעצל, יש מגוון חניונים בתשלום בעיר, אבל הם עשויים להיות די עמוסים. עוד יתרון לחניון הזה הוא קרבתו לתחנה של הרכבת האדומה למערת הקרח. שם גם הוצאנו את הכרטיסים שלנו במכונה אוטומטית ליד הקופות.

השמש יצאה והמון בלאן חייך אלינו מבין העננים, התיישבנו באחלה מסעדה באחד המדרחובים של שאמוני לארוחת צהריים מאוחרת, המבורגר טוב ומלצרית נחמדה – EVEATION 1904. עושים סיבוב בשאמוני היפה שאליה עוד נשוב מספר פעמים. מהממת! קונים פיצ'פקס לילדים ועוצרים לקפה ומקרון במקום ממש מפתיע וחמוד בשם Cote’ Macarons. מקנחים בפארק השעשועים עם כרטיסייה שעוד נשלים את הניקובים שלה ומנצלים את המגלשת הרים שלאור המזג אויר המתעתע פנויה יחסית! מבול רציני ופתאומי מסייע לנו להוציא משם סוף סוף את הילדים ואנחנו בורחים למכונית.

הימים ארוכים, השקיעה סביב שמונה וחצי, השעה כבר שבע ואנחנו עוצרים בדרך חזרה לסן ג'רבה בסופר בפאסי – שבצרפת זו חווייה לא פחות מפנקת מהטבע ולעומת המסעדות ובתי הקפה הדי יקרים (זה הטיול הכי יקר שהיה לנו עד כה), הסופר זול בטירוף! קונים מלא דברים מפנקים, כולל דגים טריים להכין למחרת, ירקות וכל מה שצריך לסנוויצ'ים המפורסמים שלנו וגולת הכותרת, שלא ברור למה אבל הילדים עדיין מדברים עליה, קונים סושי שמכינים טרי בדגייה, ואוכלים אותו לארוחת ערב בדירה.

היום השלישי, המון בלאן בלבן של העין

מזג האויר צפוי להיות טוב. קמים מוקדם יחסית, רואים פסגה לבנה מהמרפסת של הדירה ומתענגים על קפה ויוגורט קרם ברולה מול הנוף רגע לפני שיוצאים. היוגורט קרם ברולה הזה זה משהו מיוחד! אחר כך כשעשיתי סקי בואל טורנס הייתי קונה את זה כל בוקר – מומלץ!

מתחילים די מוקדם בבוקר ברכבל הא.ד.מ Aiguille du Midi (בשמונה עולים למעלה) בדרך לפסגת המון בלאן שמתגלה לכל אורך הדרך במלוא הדרו. מחנים בכניסה לעיירה במגרש חניה בשם "המפתיע" Aiguille du Midi ועוברים דרך מעבר תת קרקעי לצד השני של הכביש. אי אפשר לטעות מול קיר הבטון שנושא את אותה הכתובת. הרכבל ראשון לוקח אותנו לאגם הכחול (lac Bleu) – מוקדם בבוקר ועדיין צל וקר. אנחנו מתעטפים במעילים (הפעם היחידה שהשתמשנו בהם). עוצרים במסעדה לשוקו ועוגה מול הנוף ואז עושים טרק קצר של בערך 40 דקות עד שעה בהכי איזי שיש שיוצא ממש מהמסעדה לכיוון האגם הכחול שהוא לא ממש כחול ולא כזה אגם, אבל הנוף אליו ומסביבו מטריפים. עושים פיקניק ליד האגם ומקפיצים אבנים תוך כדי הצל שמפנה מקום לשמש שמתחילה לצאת. בדרך חזרה לרכבל, עם השמש הנוף מקבל תצורות שונות ומגוונות.

עוברים לרכבל השני לפסגה – הנוף עוד יותר מהפנט ואז תור לקומה השניה - אל הקוביה השקופה שתלויה מעל ההרים. חווייה פסיכית! אבל תור למות. נבו חייב פיפי ורק לרדת במעלית ולחזור יגרום לנו לפספס את שעת החזרה ברכבל. מיטל חותכת לתחילת התור, מסבירה שלילדים יש פיפי, הצרפתים, כולל אלו שבתור לא מתבלבלים לרגע ומייד נותנים לנו להיכנס ישר, באדיבות ממש מפתיעה 😊 מצלמים אותנו בשלל זויות בזמן שאנחנו אשכרה באויר מעל העמק מוקפים בכל הלבן הזה. אז אם יש ילדים קטנים, לא לחכות בתור, פשוט לבקש להיכנס קודם!

ההר מושלג ומדהים, לבן ומהודר, מסותת ומהפנט (ואנחנו באוגוסט כן?) יש אפשרות שניתן לשקול, אבל שלא עשינו – לקחת רכבל שלישי משם (לא כלול בסקי פס) לעיירה האיטלקית קורמייר לקפה וחזרה. הבנו שזה גם רכבל פתוח וארוך במיוחד, מעלף ומענג (בפעם הבאה). ירדנו מהרכבל, ולקחנו את הרכב לחניה שליד פארק השעשעועים כדי ליסוע משם עם הרכבת האדומה למערת הקרח.

סגרנו את פינת הרעב בנשנושים ועוד כריכים ברכבת כדי שנספיק. הנסיעה ברכבת קצת צפופה אבל ממש מהנה. בדרך למערת הקרח צריך לרדת ואחר כך לעלות איזה 550 מדרגות וכל שנה כמות המדרגות גדלה כי הקרחון נמס. הירידה לא נוראית. העליה, במיוחד אם חם ולבושים טוב בשביל הקור של המערה יכולה להיות לא פשוטה לילדים – אז כדאי ללבוש שכבות כדי להיות עם קצר בעליה. אפשר לשחק עם הילדים משחקים של ספירת מדרגות ולהעביר את הזמן (אצלינו זה מאוד עוזר).

המערה זו חווייה פשוט קסומה, ממש ארמון בתוך הקרח. מאוד מיוחד לילדים. עם החזרה לשאמוני אנחנו הולכים בעקבות המלצות לאיזה המבורגריה שרבים מדברים עליה (Big Horn), ממש עשינו מאמץ כדי למצוא דווקא אותה, אבל חייב להגיד שיש לא מעט ולא חובה לחפש מסעדות מומלצות בכח, רב המקומות שומרים על רמה בינונית אחידה, כיאה לרב המקומות בצרפת מחוץ לפאריס לדעתי. את שארית היום הקדשנו לשיטוט בשאמוני, קצת קניות, גלידה ושאר פינוקים. לארוחת הערב, כשכולם כבר רחוצים, אחרי מנוחה בדירה, אנחנו מכינים ארוחת ערב ישראלית של סלט וחביתה. סיום כיף, נעים ומשפחתי ליום גדוש חוויות.

היום הרביעי, הטרק שהתממש כגולת הכותרת של הטיול

אור נעים שוטף את הדירה, הר מושלג שמתגלה מהחלון. מזג האויר נראה מסביר פנים וזו בדיוק ההזדמנות ללכת למסלול שתוכנן להיות הילהלום שבכתר, המקרון הכי יפה בערימה והסיבה שתיכננתי את הטיול הזה - מסלול האגם הלבן (lac Blanc) אחד היפים שעשינו אבר.

מסלול ארוך, מאתגר, 8 ק"מ בתוואי שטח מגוון ולעיתים מאתגר אבל הרבה ילדים עושים אותו (אם לא אמרתי, שלנו בזמן טיול זה היו בני 11 ו 8),

דרך סולידית יותר לטייל אותו היא מהתחנה העליונה של רכבל L’Index אליו מתחברים דרך רכבל Flegere ברכבל פתוח שזו חווייה כיפית אף יותר לילדים אך מלחיצה קצת יותר להורים (בעיקר למיטל) ואליו מגיעים מהעיירה Les Praz ליד שאמוני. כלול בסקי פאס וזהו בעצם היום השני שבו אנחנו משתמשים בסקי פאס והאטרקציה השלישית אחרי המון בלאן ומערת הקרח. מומלץ להביא הרבה נשנושים טעימים לפיקניקים בדרך. באגם עצמו יש שני בתי קפה נחמדים עם תצפית יפה על המון בלאן. לשים לב שיש שני אגמים ויש גם שביל שמוביל אל האגם הפנימי יותר.

הדרך כולה היא לצד רכס ההרים המושלג לידינו, בין עדרים של עזים, נוף טרשי, עליות וירידות בין סלעים ומצוקים, אינסוף אפשרויות עצירה מול הנוף, אין מילים. טיפ: אנחנו לבושים כמו בצל, מכנס קצר וחולצת פליס וגם מעיל רוח/גשם לפעמים, אני סוחב הכל ארוז כמו בטיול לדרום אמריקה בתיק גב, כשיש שמש ואנחנו בקצר, האישה לא מפסיקה להתלונן עלי, כשאני מוציא לה מעיל רוח באיזה עצירה מול אגם בעודה רועדת מקור, היא עוד יותר כועסת עלי אבל מחייכת לעצמה ולובשת את המעיל ... (ככה זה כשנשואים לפולני).

לארוחת צהריים אנחנו יושבים במסעדה שהיא ממש מעל האגם הלבן למרק בצל ולמשחקי קופסה ושיחה עם הבעלים שהייתה גם בישראל (הכנה – ה"אגם" הוא לא גדול במיוחד, שלוליתי משהו אבל הנוף של ההרים המושלגים שמשתקפים ממנו מהפנט ובכלל הנוף שמלווה אותך במסלול הזה זה משהו בלתי נתפס, בוודאי שלא לחודש אוגוסט).

אחרי שאנחנו יורדים חזרה לעיירה מהרכבל, אנחנו נוסעים לאגם פאסי (Lac de Passy) הניגוד בין הטרק בגובה 2000 מטר בבוקר והאגם הקייצי אחה"צ הוא חוייה. מחליפים לבגדי ים, נכנסים קצת למים, הילדים הולכים לשחק במתנפחים באגם. אני ומיטל מתפננים עם בירה על שפת המים.

הכנה – הילדים נהנו אבל המים גם בשיא אוגוסט קרים – זה לא הכנרת!

מסיימים עם ארוחת ערב של סלמון בתנור אורז וסלט בדירה עם יין טוב בצד ומגנומים ששמנו במקפיא לקינוח ... מוש.

היום החמישי, יומולדת וקפיצת אמונה תרתי משמע...

כבר לפני שנים, עוד בתור ילד, שרשם על הלוח בכיתה ביוני! שכולם מוזמנים ליומולדת שלו בסוף אוגוסט! (כן, כאילו מישהו יהיה באזור), הבנתי שחגיגות יומולדת לא יהיו הקטע שלי בחיים ובאמת לרב אנחנו לא מוצאים את עצמינו בארץ ביומולדת שלי. אבל בכל זאת, לכבוד היומולדת ובזכות המולטי פאס הלא רצוף, אנחנו נוסעים היום לכיוון אחר, עם נוף קצת שונה ממה שראינו עד עכשיו, לאן? אל קרקס המפלים ליד העיירה Sixt Fer A Chavel כחמישים דקות מהכפר שלנו. מצויין גם כשסגרירי – כי יש אזורים קצת פחות מוצלים במסלול אם כי תמיד אפשר לשכשך רגליים במים הקפואים כדי להצטנן מהחום, מה שעשינו והיה מצויין.

יש כל מני אפשרויות למסלולים ברמות קושי שונות. יש כמה נקודות בדרך עם גשרים, אפשר פשוט לעבור אותן ולחזור כי כל המסלול הזה הוא די הלוך וחזור. אנחנו עשינו חלק ארוך יותר שעוקב אחרי המסלול האדום ומגיע עד לגשר האחרון ואז אחריו עולה עליה די קשוחה עד למערה רטובה שממנה הנוף על העמק הוא פשוט עוצר נשימה!! בשביל הזווית הזאת זה היה ממש שווה. לקח לנו סביב השלוש – ארבע שעות כל המסלול. יש עמדת מידע בתחילת המסלול עם מפות ונציג דובר אנגלית להתייעצות.

ביציאה מהפארק יש מסעדה מול נוף מטריף, יושבים לאיזה סטייק ודג וארוחת ילדים, בירה, שמש, שאיפה אחרונה מקרקס המפלים ומתחילים להתכוונן חזרה.

אנחנו עוצרים בעיירה סמואנז Samoens ומכוונים לבית תה מפורסם בשם A la Jaysinia שקיים מ 1880 עם גלידות בייצור עצמי משובחות (נו, כמו כל ההמלצות, היה בסדר. הצוות ממש חמוד, הגלידה בסדר. בסוף זה לא איטליה וגם לא גולדה). מה שכן שוטטנו במדרחוב, אכלנו טארט אומניות - המומחיות המקומית (נקרא טארט סמואן) ואז בספונטניות, נרשמנו לעשות פארגליידינג! מהמצוק המטורף בגובה 1,800 מטר מעל העיירה. "רשמית" לכבוד היומולדת שלי. בהתחלה היינו אמורים לקפוץ אני, יונתן ונבו ובשניה האחרונה נבו התחרט וחיכה עם מיטל בעיירה (בכל זאת בן 8, למרות שחודשיים אחרי זה כבר ירד לבד בסנפלינג מפלים בצפון יוון 17 מטר ... אבל זה לסיפור טיול אחר). הפאראגליידינג זו חווייה מוטרפת, לרוץ אל מול מצוק, כמו סוג של התאבדות, לסמוך/לקוות שהמצנח יתנגד וייקח אותך למעלה ולא למטה ולשייט מעל כל ההרים כשבצד הבן שלך בלי שום פחד, בן 11, עושה תרגילים עם המפעיל. הזוי.

משם יצאנו בערב חזרה לסן ג'רבה עייפים ומרוצים, שוב התפנקנו בפיצריית הבית שלנו. טיפ לפיצרייה בצרפת: לבקש שיחתכו את הפיצה, כי אם לא מבקשים היא מגיעה כמקשה אחת ...

היום השישי, מסלול עם תפנית בעלילה והרכבל הפתוח הכי ארוך בטיול

מתעוררים לעוד יום יפה, שגרת בוקר - אספרסו, קורנפלקס, מעדן קרם ברולה במרפסת מול ההר המושלג. היום אנחנו הולכים לטייל מפסגת ה Brevent.

עולים בשני רכבלים (כלול במולטי פאס לשלושה ימים וזה היום השלישי).

כן זה נדוש ואני חוזר על עצמי, אבל וואו, נוף פסיכדלי! אני מתלבט אם זה מרשים אף יותר ממסלול האגם הלבן. מתחילים את מה שהתגלה כאחד מאתגרי ושיאי הטיול - מסלול מהברוונט לרכבל האמצעי PlanPraz שאמור היה להיות כשעה וחצי, אבל, באמצע הדרך, מסתבר שלא ניתן להמשיך בעקבות מחסום ושלט בצרפתית שלקח הרבה זמן למצוא צרפתי שמבין אנגלית להסביר לנו אותו. שורה תחתונה - מסתבר שיש מפולות סלעים. אפשר או לעלות קרחנה חזרה ולקחת רכבל למטה (מבאס) או לעשות מסלול עוקף לכיוון Col du Brevent (נקודת תצפית ייחודית) ומשם ל PlanPraz, אבל המסלול הזה הוא מסלול מיטיבי לכת והילדים בסימן שאלה שם. אחרי התייעצות עם עוד משפחה של אנגלים שמטיילת עם הילדים שדיברו בצרפתית עם כמה מטיילים שחזרו מהמסלול, החלטנו ללכת על זה. סיכמנו עם הילדים על משמעת ברזל, היצמדות אלינו, ללכת רק עם יד בכל המקומות הצרים וכל הלחץ מה"סכנה" הזאת כלכך ריגש אותם שהם היו באטרף לצאת כבר לדרך.

אז המסלול הוא לא לכל אחד, הוא כולל הרבה סולמות והליכה לאורך מצוקים מוטרפים וצרים, אבל לילדים מיטיבי לכת, ממושמעים, או הורים עם ילדים במנשא, זה מסלול שייזכר בהיסטוריה של המסלולים היפים ...

כשהגענו סוף סוף ל PlanPraz התלבטנו איפה לאכול צהריים והחלטנו לנצל עוד קצת את המולטי פאס וליסוע לקרחון Bossons שנמצא בדרך משאמוני חזרה לסן ג'רבה לה באן. וואו איזה כיף זה היה. רכבל מאוד מאוד ארוך, מאוד ישן, עם מקום לשניים, שעובר מעל העיירה וממש עד לקרחון עצמו מרחק נגיעה. בקצה הרכבל בהליכה קצרצרה יש מסעדה מול נוף עוצר נשימה של הקרחון. לשבת שם לבירה וא.צ (לא בדיוק ארוחת גורמה) זה כיף אמיתי.

אחרי מסלולון קצרצר, חוזרים לדירה, למקלחת ומנוחה לקראת ארוחת ערב מיוחדת שהזמנו מראש בהמלצת המארחים שלנו ליומולדת שלי, המסעדה נמצאת בכפר שנמצא עשר דקות צפונה מהדירה שלנו עמוק אל תוך ההר, מוקפת הרים מושלגים, שקיעה נעימה על הפרצוף, מסעדת גורמה ידידותית לילדים, עם כל מני משחקים בחוץ ושוב הנוף, אוי איזה נוף מסביב, פשוט כואב. ישבנו עם קוקטיילים בזמן שהילדים שיחקו בחוץ עם ילדים צרפתים חמוצים, אוירה מחשמלת. האוכל – כרגיל לחלקים גדולים ממסעדות האזור הוא גורמה מאעפן ויקר אבל המסעדה עדיין שוווה את זה Bistro Du Mont Joly

היום השביעי, נוף הרים, אגם שווייצרי ומגלשת הרים חדשה לקינוח

אז היום החלטנו לעשות משהו קצת שונה. לוותר על כפר העזים ואזור מורזין שתוכנן במקור וליסוע במקום לסכר אמוסון. החלטה סופר שווה.

היה יום יפה. וזה חשוב מאוד כי הנוף משם סופני ואין מה ליסוע ביום ללא ראות.

נוסעים דרך שאמוני ולכיוון הגבול השוייצרי. הדרך מיותר לציין מטריפת חושים. קצת אחרי שאמוני יש מאפייה מעולה לקפה, אקליירים וכל הטוב הצרפתי. התמוגגנו עד לרגע שנבו החליט להקיא מהרעלת המתוק ...

הסכר עצמו סופר מרשים, מים בצבע טורקיז, הרים עוצמתיים שמשתקפים במים וצמחיה צבעונית מסביב. עשינו טרק ברגל שכלל התחלת מסלול דרך הליכה בחושך מוחלט במנהרת רכבת נטושה מסביב לסכר. חווייה מדהימה לילדים 😊 שכשיוצאים ממנה מקבלים זוית קטלנית על האגם והנוף.

בסכר עצמו, יש אפשרות לעשות אומגה למי שרוצה. אנחנו קצת פחדנו האמת.

בימים כתיקונם אמור להיות פוניקלור חווייתי שלוקח אותך לסכר. כשאנחנו היינו הוא לא היה פעיל אז עלינו עם הרכב עד לסכר בדרך מהממת אך תלולה ביותר, אין סיבה לוותר על האזור גם אם הפוניקלור לא עובד.

מאמוסון חזרנו חזרה לסן ג'רבה. באמצע הדרך בין אמוסון לשאמוני יש חווה עם מסעדת בשרים שנקראת שלושת הדובים, ממש נחמדה ואם יושבים בחוץ יש מרחב ודשא לילדים להשתולל, נוף יפה ואוירה רגועה. ממש נהננו (Restaurant La Ferme des 3 Ours)

שבעים ומרוצים נסענו לעיירה שנמצאת קרוב לסן ג'רבה שם שמענו שיש מגלשות הרים יותר רציניות מבשאמוני ועם נוף יותר עוצמתי, לעיירה קוראים מג'ב (Megve) והיא נמצאת 45 דקות משאמוני ורבע שעה מסן ג'רבה והדרך אליה כרגיל באזור - מהממת. נהנננו מכמה סיבובים במגלשת ההרים, פעם ראשונה אבר שנתנו לילדים לעלות לבד בלעדינו ונסענו להיפרד מסן ג'רבה.

כל יום נסענו למקום אחר כך שלא ממש הסתובבנו בסן ג'רבה, החלטנו שחייבים. המרכז של סן ג'רבה קטן וחמוד. יש מרפסת דק ענקית מול הנוף שאפשר לקנות בה קוקטיילים ושתייה ולהתחרדן על פופים. אחרי סיבוב בעיירה קנינו פיצה לקחת וישבנו על הפופים בדק התצפית לאכול ולשתות קוקטיילים בזמן השקיעה. פרידה מהאזור לפני שאנחנו ממשיכים לאנסי ביום שלמחרת.

יום שמונה, יום מעבר מלא וגדוש בדרכינו לאנסי

התחזית הבוקר מבשרת על יום קצת סגרירי וצפי לגשם. אבל כאמור, אנחנו לא נותנים לגשם להשפיע עלינו וגם ככה כבר הזמנו באינטרנט כרטיסים לפארק חבלים ליד אנסי ככה שאין לנו גם ברירה.

הוייז שוב לוקח אותנו דרך מג'ב ואנחנו מוצאים את עצמינו מגוונים את הנסיעה דרך כפרים חדשים. ככל הנראה יש פקקים אז הוא לא לוקח אותנו דרך הכביש המהיר. עוצרים בדרך לנשנוש באיזה פטיסרי. בכל זאת אנחנו בצרפת.

לאחר בערך שעה נסיעה, כולל עליה מטורפת לפסגת הר שמשקיפה על אגם אנסי - אחד האגמים הגדולים באזור, אנחנו מגיעים לפארק חבלים שהוא בפער אחד מפארקי החבלים המומלצים שהיינו בהם - ACRO AVENTURES TALLOIRES. כמו שרשמתי, חייבים להזמין מראש.

מגיעים בגשם/טפטופים. שמים מעילי גשם ועושים את המסלולים בגשם (די מגניב) כשתוך כדי השמש מפציעה מדי פעם ואיתה הנוף הלא הגיוני מהמתקנים וההר על אגם אנסי.

עושים כמה שעות כיפיות, מאתגרות שבהן נבו מאתגר את גבולות הפחד שלו מחדש, יונתן אוכל אותן בלי מלח וגם מגלה אחווה וחמלה אחית לאחיו הגיבור, מיטל יושבת בפאנן מול הנוף ומסתכלת על הגולשי רוח שקופצים מההר לכיוון האגם ואני עם הילדים במסלול.

ישנם מספר מסלולים שונים בהתאם לגובה והמקום מתאים לכל הגילאים כולל קטנטנים, יש מסלולי חבלים שמשולבים עם אומגות ממש מדליקות, הקטן, שהתגבר על הפחד סימן את זה כהאטרקציה של הטיול. הגדול נתן לזה מקום שני אחרי הקפיצה מההר.

עשרים דקות משם, ולאור השמש שיצאה אנחנו נוסעים לתצפית חובה מ Col de la Forclaz. מומלץ לא רק לראות את הנוף מהמסעדה אלא ללכת 10-15 דקות (הליכה קשה, רבנן, אבל משתלמת) להיכן שקופצים עם מצנחי רחיפה. יענו עליה מהמלון לנקודת השיא. נוף מעלף. מתאים ליום יפה ולמזלינו השמש פתאום פרגנה.

אוכלים איזה קרפ מלוח ומקנחים בקרפ מתוק ונוסעים לדירה שלנו באנסי, דירה ממש בלב האזור העתיק, עליית גג, קומה 3 בלי מעלית, אבל בניין קסום, אוירה עתיקה ועירונית ואנחנו מרגישים שזה שווה את המאמץ עם המזוודות (בעיקר שלי גם ככה). המארחת שלנו היא אמריקאית שהתחתנה עם צרפתי וגרה איתו בקומה הראשונה של בניין לשימור קטן (לאמריקאים יש תודעת שירות שלצרפתים אין). היא שמה לנו יין במקרר מתנה ליומולדת שלי ונותנת לילדים כרטיס מתנה לגלידרייה האהובה על הילדות שלה במרכז. היא כבר המליצה לנו מראש בהתכתבות על אחלה מסעדות ומכיוון שאנחנו מגיעים לאנסי בסוף שבוע של קיץ, אנחנו כמובן מזמינים מראש ואנחנו מסודרים.

באנסי יש אוירה של חופש וקיץ, קצת קונטראס לאזור ההרים שהגענו ממנו, אוירה של עיירת נופש לצד אגם – מלאת מסעדות, סמטאות, שווקים, חנויות, קטנה, כיף לא נורמלי לשוטט, לאכול גלידות, להינות מהערב וזה תחושת שפע אחרי האוירה היותר כפרית בדירה על ההר ליד סן ג'רבה.

את הרכב החננו בחניון בכניסה לעיר שנמצא בקצה הרחוב שלנו והלכנו ברגל עם מזוודה אחת קומפקטית יותר לדירה. החניה בסופ"ש חינם אז לא עלה כמעט להחנות את האוטו וגם אם משלמים זה לא כזה נורא, יש מספיק חניונים באנסי.

אחרי מנוחה ומקלחת בדירה אנחנו יוצאים לשיטוטים, לנצל את השובר לגלידה, לנשנש ולטעום ממרחים בחנות המתמחה בכמהין, לצלם את אנסי מכל פינה כי היא אחת הערים היפות שראינו, מן סוג של ונציה בוטיק, כל הערב אנחנו מסתובבים, הולכים לאיבוד, אוכלים במסעדה מהממת (Chez Ingalls) וחוזרים לדירה בצל אורות הלילה הרומנטיים של אנסי שמאירים את התעלות והמבנים, המסעדות והשבילים באור נגוהות (לא להתבלבל, ברקע הילדים משתוללים, מסטולים מסוכר, רבים).

היום התשיעי, טיול אופניים ורפסודה באגם

קמים באיזי בבוקר. אורזים בתיקי גב בגדי ים ומגבות וקצת נשנושים ומים, יורדים למטה לרחוב והופ חצי רחוב מאיתנו ישנה חנות אופניים עם פעילות ערה שמשכירה אופניים וקסדות לכל היום. אנחנו מאוד אוהבים לרכוב ביחד כמשפחה, עושים את זה בארץ ובכל מקום שזה מתאפשר בחו"ל. העצמאות הגדלה של הילדים על האופניים רק פותחת לנו את הצ'קרה יותר ויותר.

עם המפה שקיבלנו אנחנו רוכבים עם האופניים לאורך האגם, כעשרים ק"מ עד לנקודה הכי דרומית תוך כדי מגוון עצירות לשייקים ולפיקניק. נוף האגם לצידנו מעלף, השבילים רק לאופניים כלכך נוחים ומזמינים.

בקצה הדרומי, באחד החופים (יש רבים בדרך) מחנים את האופניים, מחליפים לבגד ים ונכנסים לאגם באזור של רפסודה שאפשר לשחות אליה ולקפוץ ממנה.

זה מקום מסודר שיש בו גם אפשרות לאכול צהריים, לשכור קייאקים וסירות ואנחנו אוכלים אוכל פשוט של חוף - נקנקיות וצ'יפס.

האגם הזה באמת כלכך מזמין, יש מלא איפה לעצור בדרך – חופים, מסעדות, שדות, ספסלים. הכל נקי והכביש לא עובר היכן שמסלולי האופניים.

סה"כ רכבנו 40 ק"מ אבל אפשר פחות, כמה שרק רוצים. הילדים היו גיבורים אבל סיימנו את היום די עייפים. אנחנו מגיעים חזרה ממש שניה לפני שסוגרים את החנות אופניים, לקראת חמש, מיטל ונבו הולכים לנוח ואני ויונתן עדיין עם אדרנלין הולכים לעשות קצת זמן איכות ולגלות עוד כמה אזורים, מעגנים ופארקים באנסי. נפלט לנו (כבדרך אגב) בדירה שמצאנו היכן נמצאת חנות של מנגו והיא נוטשת אותנו בדירה ויוצאת לעשות לעצמה קצת קניות.

בערב אנחנו הולכים למסעדה איטלקית מומלצת שהזמנו מראש, תכלס פיצרייה, אבל ממש טובה (The Little Italy), האמת שבאנסי סה"כ רב המסעדות די טובות כך נראה. עוד שוטטות בעיר באורות של הלילה, אי אפשר להפסיק, פשוט מדהימה, החנויות פתוחות עד מאוד מאוחר, קונים לילדים כמה טישירטים מדליקים ואפילו אני מוצא איזה מכופתרת קצרה עם סטייל (לדעתי).

יום עשירי, מטיילים ומצמצמים מרחק לג'נבה

בבוקר אנחנו קמים באיזי, שמים את המזוודות באוטו ועושים צ'ק אאוט.

זה יום ראשון ואם יש הזדמנות להיות באנסי בראשון זה מאוד מומלץ. השווקים ממש שווים. וממש כיפיים. הולכים לארוחת בוקר מפנקת, מן בראנץ' של ראשון, במרכז העיר, בסיום הבראנץ העיירה כולה שוקקת בדוכני אוכל, יין, גבינות, נקניקים ומה לא, אנחנו מנשנשים בלי הפסקה, קונים שטויות וממש מתקשים להתנתק וליסוע משם.

לבסוף יוצאים לדרך בצהריים.

למה אנחנו מצמצמים מרחקים לג'נבה? על זה ועוד בסיפור החזרת הרכב.

עוברים בדרך במסלול Gorges Du Fur שכולל הליכה בנקיק צר עד למפלון חמוד, זה מסלול קצר של בערך שעה סה"כ. אם לא עוברים בדרך, זה לא משהו להתעקש עליו. מה שכן מתאים מאוד לילדים קטנים. עוד אפשרות שלא מימשנו הייתה לעצור בדרך בקניון גדול עם דקתלון ושלל מותגים ב Epagny, זה גם פיתרון טוב אם גשום.

ממשיכים בדרך ועוצרים בגשר מאוד מיוחד ויפה Le site des Ponts de la Caille שאני מאוד שמח שיצא לנו לעבור בו. הולכים אותו לשני צדדיו ועושים תצפית פלוס גלידה. כולנו מאוד מתרשמים ונלחצים מההליכה מעל העמק המטורף הזה.

מהגשר אנחנו ממשיכים עד לעיירה ליד ג'נבה בצד הצרפתי Ferny-Voltair – למלון נובוטל שאין מה להגיד עליו חוץ מזה שהוא זול וקרוב לשדה (כ 8 דקות) ושהוא מלון שני כוכבים לכל המשתמע מכך.

השעה היא שעת אחה"צ מוקדמת, הבריכה במלון לא תקינה ואנחנו מקבלים וואצ'ר לבריכה באיזה עיירה סמוכה, רבע שעה משם במה שמתגלה כמרכז ספורט פשוט מעולה. בריכות חיצוניות ופנימיות, מגלשות מים, ג'קוזי. מאוד מקומי, אין להם מושג מה אנחנו עושים שם, כאילו תיירים בלגים פתאום יופיעו בבריכה של רמות השבים. מעבירים את כל אחה"צ בבריכה ומקנחים במסעדה תאילנדית מעולה בעיירה, שניה לפני שחוזרים.

סאגת החזרת הרכב בצד הצרפתי ואיך שרדתי לספר

אוקיי, לנשום, לספור עד עשר, מתחילים. סיפור שהוא מורשת קרב. כל הסיבה לישון קרוב לשדה היתה כדי להחזיר את האוטו בלילה לפני ולקחת את השאטל של המלון חזרה למלון. למה? כי הטענה היא שהשער להחזרת הרכבים נפתח רק בארבע או ארבע וחצי בבוקר ואנחנו צריכים בשעה הזאת להיות כבר בתור למזוודות. ואינספור סיפורים באינטרנט על כמה קשה למצוא את תחנת החזרת הרכב בצד הצרפתי. אז האמת? כמה שסיפרו, כמה שלא האמנתי, כמה שחשבתי שהתכוננתי והתחכמתי, ככה היה גרוע אף יותר. התברברתי ברמות לא הגיוניות.

השעה כבר הייתה מאוחרת, השאטל האחרון החינמי חזרה למלון היה רק עד 22:00 בלילה, הורדתי את מיטל והילדים במלון, ונסעתי לתדלק. ב 3 תחנות שונות נגמר הדיזל, אלוהים ישמור, אחת מהמדינות המערביות הגדולות בעולם ודיזל לא נמצא בשום מקום. לבסוף עברתי את הגבול לשווייץ בשביל לתדלק יקר יותר רק כדי לאבד קליטה בגלל המעבר בין מדינות ולאבד קאפוט את הגישה לוייז או גוגל מאפס. בעודי מתברבר בתוך עיירות בשוייץ והזמן מתקרב לעשר, סוף סוף התכייל הנייד ואני מכוון להשכרת הרכבים בצד הצרפתי (שכמובן סימנתי מראש במפה). לא פחות מחמש פעמים פספסתי את הכניסה. ניסיתי כל דבר אפשרי. עצרתי בצד השוייצרי ברב ייאושי, רק כדי ששוטר ירוץ אלי בעצבים על איפה שעצרתי ואיך השתנה הקול שלו ומבט החמלה כששאלתי איך מגיעים לצד הצרפתי - הוא פשוט אמר לי, דוגרי, בשילוב המילה מרד(חרא) שזה חסר סיכוי, הקליד עבורי את הכתובת וזה עדיין לא עזר!

בסוף, זה בעצם שלט קטן שלא רואים אותו, שניה לפני מעבר הגבול עם שווייץ שבו פונים ימינה ונוסעים בדרך צרה ומגודרת. שום וייז, שום גוגל מאפס ושום אדם לא ממש יכולים לכוון אתכם לשם ולכן המלצתי החמה היא לשלם קצת יותר ולשכור מהצד השוייצרי!! שמה יש מתחם עם גישה שפעיל 24/7 וככה גם לא צריך לישון לילה קודם במלון ליד השדה. אם להיות הוגן, לינק שמישהו בפורום האלפים בפייסבוק (ועכשיו יש כמה כאלו) זה מה שבסוף הציל אותי והכווין אותי לאזור אבל גם אז רק השלט הקטן שראיתי פתאום נקר לי את זה סופית. ואם לסיים את הפואנטה, גם אחרי שהחזרתי את המפתחות דרך קופסה ליד העמדה של אוויס, חיפשתי היכן לחכות לשאטל בחזרה למלון, השעה הייתה אחרי עשר ומיטל ממש התחננה שיחזרו חזרה לאסוף אותי. אמרו לי לחכות בחוץ. אז זהו שאין בחוץ מהצד הצרפתי, זה 2 ק"מ בחושך למקום חשוך עוד יותר שלא ברור איפה הוא. היו שם אנשי עסקים, משפחות, תיירים שכולם חיפשו נואשות איך לצאת משם. התשובה היא שאי אפשר, רק מהצד השוייצרי. בודק הגבולות הציע להזמין לי מונית מהצד השוייצרי, הוא חש את המצוקה שלי, הייתי קרוב להסכים כשהשאטל אמר שיגיע לתוך נקודת החזרת הרכבים, לחניון בצד הצרפתי.

הגעתי מרוט, תשוש ומיואש חזרה למלון אבל מלא הקלה שהאוטו כבר לא בחזקתי. הילדים כבר ישנו, ישבתי עם מיטל בלובי לאיזה בירה של סיום, עוד כמה שעות קמים בשביל לחזור הביתה, להוד השרון. תם ונשלם ... איזה טיול.

סיכום מקוצר

יום 1 - הגעה לג'נבה אחה"צ ונסיעה ללינה על ההר 5 דקות נסיעה לאורך ההר מסן ג'רבה לה באן, 7 לילות.

יום 2 - מתחילים עם קניון דיוסאז, פארק האיילים, שוטטות בשאמוני כולל פארק שעשועים וסופר בפאסי בדרך חזרה.

יום 3 - רכבל ה א.ד.מ משאמוני. עם עצירה למסלול האגם הכחול. בחזור, הרכבת האדומה למערת הקרח, סיום בשוטטות נוספת בשאמוני.

יום 4 - מסלול האגם הלבן, מחנים בעיירה לז פראז, אחה"צ זולה באגם פאסי.

יום 5 - מסלול קרקס המפלים ולאחריו העיירה סמואנז, כולל קפיצה ממצוק עם רחפן.

יום 6 - עלייה לפסגת הברוונט, מסלול ל PlanPraz (במקרה שלנו דרך תצפית Col de Bravent) ובנסיבות רגילות כשהדרך פנויה ניתן לעשות זאת ישירות.

יום 7 - נסיעה לסכר אמוסון, לאחריו מגלשות בעיירה מג'ב ושיטוט בסן ג'רבה לה באן.

יום 8 - יום מעבר לאנסי. לשני לילות. הגעה לפארק החבלים ACRO AVENTURES TALLOIRES, ממנו נסיעה לתצפית Col de la Forclaz, אחה"צ מאוחר ובערב שוטטות באנסי.

יום 9 - טיול אופניים ורחצה באגם אנסי, בערב שוטטות באנסי.

יום 10 - מצמצמים מרחקים לג'נבה. עד הצהריים שוק יום א' באנסי, משם למסלול בקניון Gorges Du Fur, נסיעה לגשר המיתרים Le site des Ponts de la Caille ומשם למלון נובוטל. אחה"צ בריכה וארוחה בעיירה סמוכה והחזרת הרכב.

יום 11 - מונית לשדה וחזרה לארץ