רומניה - נופים, דובים וחוויות - 17 ימים קסומים עם הילדים

פרולוג

קיץ 2024, בחציו השני של יולי, משפחה של 4, מיטיבי לכת, הילדים בני 10 ו 13 דאז, בבוקרשט גל חום מטורף, בהרים הערב קריר, גשם לפרקים, ריח פפנאש באויר (הקינוח הרומני האולטמטיבי)והטבע, אוי הטבע, ירוק, פראי ויפה.

זו הפעם הראשונה שאני כותב כאן אחרי ה 7 לאוקטובר. שילוב של רגשות אשמה ועייפות החומר שהחזיקו אותי מלספר על האסקפיזם שבלצאת ולטייל בעולם, ללכת לישון בלי אזעקות כמשפחה, מול טבע עוצר נשימה ותרבות שהיא ללא ספק שונה מהמדינות שהיינו בהן עד כה, רומניה, קסמת לנו מאד והגיע הזמן לשתף.

חיפשנו יעד שיאפשר טיולים מגוונים, עם הרים, מים וירוק, טיסה ישירה של אלעל וקריטריון חדש - מקום סימפטי לישראלים. יש כזה מקום? מסתבר שכן, הרומנים (לפחות אלו שאנחנו פגשנו ובכלל ידעו משהו על ישראל) לגמרי בצד שלנו ורומניה שלהם יפייפיה, מיוחדת ושונה. אז כמי שטיילו בהרבה הרים - מהאלפים הצרפתיים, צפון איטליה וצפון יוון, הפירנאים, האלפים היוליאניים, אוסטריה או היער השחור, באובייקטיביות רבה - הקרפטיים הרומניים לא נופלים מכל יעד קלאסי אחר - ביג טיים!

לכל הדעות רומניה היא לא אירופה הקלאסית וזה מורגש בכל פינה - קני חסידות על עמודי החשמל מעידים על כך, גם ריבוי רכבי דצ'יה מסביב, אבל בראשוב וסיביו לא נופלות מערים אירופאיות ציוריות באוסטריה או איטליה והכפרים בדרך - חלקם הומי מדרחובים וחלקם נטושים ומלאי עוני, הזנחה ועזובה - כולם זה רומניה, חווייה אנתרופולגית כמו שהיא תיירותית, קולנרית ונופית במדינה זולה, עם תשתית תיירות טובה ומגוון רחב של פעילויות וטיולים לכל ההרכבים והגילאים.

מבנה המסלול ומידע כללי:

מידע מקדים? מעבר לקריאה ברשת ושיחות עם חברים, שני פורומים בפייסבוק התגלו מועילים במיוחד - האחד "בוקרשט - רומניה מסלולים ואטרציות" והשני "רומניה זה כאן - משפחות".

כמה זמן? 17 ימים ברוטו ו 16 לילות.

טיסות: הגעה וחזרה עם טיסת בוקר של אלעל.

רכב: סיקסט רומניה, דרך לינק מפורום רומניה. השוו לנו תנאים ל Rentalcars ובתשלום מראש לנמרוד מהפורום חיכו לנו בדוכן סים מקומי עם ההגעה.

כהרגלינו שכרנו SUV, אוטומט, רק שהפעם טעיתי וחשבתי שדאצ'יה דאסטר היא SUV לכל דבר ועניין אבל כמה שהתבדתי. הרכב הזה לא מאובזר ברמות קשות, לשבת בתוכו מרגיש כמו בנ"נ בצבא, הגיר הרובוטי בהשראת רנו מזעזע, במהירויות נמוכות כל הזמן מרגישים את החלפת ההילוכים - לצערי זה מה שנתקענו איתו ל 17 ימים ואמנם התרגלנו אבל מאוד לא מומלץ!

מבנה הטיול ולינה:

כוכב ראשון - שלושה לילות הרחק מעל עיירה שנמצאת כחצי שעה מסינאייה - Comarnic במתחם בקתות עץ חמוד, מול נוף הורס ובריכה מתוקה - Moon Village Comarnic. קצת נטוש ומבודד, ויש לקחת בחשבון זמן לכניסה ויציאה אבל הזמן המשפחתי שם בסוף כל יום, על הערסל מול הנוף או בבריכה היה שווה את זה.

כוכב שני - שישה לילות בבראשוב. בבית שכולו שלנו, בסימטה קטנה ללא מוצא שיוצאת מהצנטרום של המדרחוב הקסום של בראשוב. מיקום מושלם, קשה לתאר. אבל הדירה מותאמת למשפחה של 4 גג והמדרגות באמצע קצת משוגעות - Casa Carolina Brașov.

כוכב שלישי - שני לילות בסיביו. עיר העיניים המסתוריות, ניבטות מכל פינה. דירה ל- 4, במיקום אלוהי, עיצוב סביר וחצר פנימית מתוקה. מרחק יריקה ממרכז העיר העתיקה . Stony Way Apartments, Sibiu

דרך הטרנספרגשן -

לילה בתחילת הכביש, באתר עם 3 בקתות, ליד פלג נחל, כמה דקות מקירטישוארה, במקום שנקרא Linistea Muntilor. מיקום מעולה, חצר נהדרת, ויי פיי בעייתי ומארחים חצי/חצי.

שני לילות באמצע הכביש, ליד סכר וידראו במקום שנקרא - Hotel Posada Vidrau. מלון על הסכר, שורץ דובים מסביב (על זה עוד יסופר), נוף משגע מכל כיוון, בריכה וספא וביליארד בלובי.

בוקרשט - שני לילות בדירה מצויינת, מעוצבת ומאובזרת, מרחק הליכה קצר למדרחוב העתיק של בוקרשט, כולל מקום חניה VD Boutique Apartments, Bhucharest.

את רב הלינות הזמנו דרך Booking.com, את המלון בסכר וידראו הזמנו דרך טל ליפשיץ מפורום רומניה שהצליח לשריין לנו אותה למרות היעדר זמינות בבוקינג, את הדירה בבוקרשט הזמנתי ישירות.

רומניה ודובים:

הדובים הם חלק בלתי נפרד מרומניה והם עשויים להפוך את הטיול ליותר

בלתי נשכח, רק חשוב להיות מודעים ולהתנהל בהתאם.

צולם בלי זום מחלון הרכב שלנו

50% מאוכלוסיית הדובים באירופה מרוכזת ברומניה. הסיבה נעוצה בחוקי שימור שלקחה על עצמה רומניה עם הכניסה לאיחוד האירופי וכמו החזירים בחיפה ואף גרוע מכך הם הפכו לצרה צרורה עבור הרומנים ועבור התיירים.

דובים על אף הרצון לראות אותם, שלא לדבר על בטבע הם חיה מסוכנת ועם צמצום שטח המחיה שלהם, מסוכנת אף יותר. אני לא מתכוון להפחיד או להלחיץ אבל אם אתם כמונו חובבי טיולי טבע ארוכים, ברומניה יש להיערך בהתאם להנחיות מראש לנוכחות של דובים. כדאי להביא או להזמין ברשת (כי קשה מאוד למצוא בדקטלון או בחנויות ספורט) ספריי נגד דובים וצפצפה חזקה. ככל שנעים בקבוצה ועושים רעש, הסיכוי להיתקל בדב קלושה, בנוסף, אם ישנו דיווח על דב באזורכם תישמע אזעקה מאוד חזקה בכל הניידים (זה נכון גם למזג אויר קיצוני).

המודעות שלנו לעניין התעוררה שבוע לפני שהגענו, אז תיירת סקוטית (שכמובן לא התנהלה בהתאם להנחיות - משהו שמאד קשה לעשות כשרואים פתאום דב בטבע) נהרגה לא רחוק ממסלול שטיילנו בו בהתקלות עם דב ואפילו בטיול אחד, שחיכינו לו הרבה זמן, נאלצנו לבטל, כי הכניסה שלו פשוט שרצה דובים (חווייה די מדהימה, מתוך הרכב, אבל קצת פחות מחוצה לו).

אם לסכם - אין שום סיבה לבטל תוכניות, רק לבדוק מראש על הסיכוי לנוכחות דובים ולהיות ערוכים.

*תיאור סיפור המסלול מעתה יהיה מפורט יותר. לתמצית המסלול, הרגישו חופשי לדלג וללחוץ כאן

יום 1 - מכרה מלח ופיצה מפתיעה - יום ההגעה

היה זה יום מעייף אך רצוף חוויות שהתאפשר בזכות הגעה עם טיסת בוקר ללא עיכובים לבוקרשט סביב הצהריים. אנחנו עוברים בדוכן של סיקסט, מתחברים לסימים, אוספים את הרכב (המבאס יש לאמר - אל תיקחו דאצ'יה אוטומט, גם לא SUV). בעשרים דקות הראשונות של הדרך אני מקלל את האוטו בזמן שמיטל מלטפת לי את הרגל עד יעבור התקף הזעם. אנחנו בדרכנו ליעד הראשון כשעה וחצי נסיעה מהשדה - מכרה המלח סלאניק פארחובה.

בחוץ חם כאילו נחתנו בדובאי, הדרך לא יפה בעליל, מוכרי הכרטיסים מנומנמים משהו, כנראה חטפו מכת שמש, אבל במהרה אנחנו על מיני ואן שלוקח אותנו עמוק לאדמה תרתי משמע - לא ספרתי את כמות הסיבובים כי הייתי על סף הקאה, אבל היו הרבה, ירדנו 208 מטר מתחת לאדמה ומה שגילינו שם רק תמונות (וגם זה בקושי) יכולות לתאר.

המכרה עצום, עמוק וגבוה, בתוכו מתקני שעשועים כמו שולחנות פינג פונג, ביליארד, מכוניות מתנגשות, מיני פלנטריום, פסלים, בתי קפה, גן שעשועים לקטנטנים, אגמון ונטיפי מלח - פשוט וואו אחד גדול! אבל כמה שחם בחוץ, ככה קר בפנים, אז תדאגו להביא חלק עליון. יכולנו להישאר יותר, אבל הזמן רץ ועוד חצי מהדרך לפנינו, אז עלינו חזרה למעלה עם ואן ההקאות, אל החום הנורא ויאללה למעלה להרים, בדרכינו לקומרניק.

שעה וחצי משם, עצירה לשייק מרענן בדרך וטיפוס רציני במעלה ההר מקומרניק ואנחנו ב Moon Village , ביתינו ב 3 ימים הקרובים. אוסף של בקתות עץ, שמשקיפות על נוף הרים פתוח ועוצר נשימה, לכל בקתה חצר, שולחן חוץ וערסל, התחלה של דמדומי שקיעה ברקע, בריכה חמודה ממש מולינו, מועדון עם מגרש קטרגל לא רחוק מאיתנו ולידו שולחנות פינג פונג וצעצועים לילדים - איזה כיף.

מבחינת אוכל אפשר לבשל במטבחון הקטן (יש בעיירה למטה סופר שפתוח עד 22:00), אפשר להזמין מראש ארוחה מהמקום והאמת שלא נערכנו לשתי האפשרויות אז אני ויונתן מחליטים לעשות גיחה לעיירה להשלמת קניות ופיצה במקום שמומלץ בגוגל (אם לדייק את "הגיחה" - זה עשר דקות לכיוון בירידות של דרך פרויד רק פי 2 תלול יותר) בזמן שמיטל ונבו דוגמים את הבריכה הקטנה.

בשונה מסיניאייה, פרדיאל או בראשוב - קומרניק היא עיר רומנית טיפוסית ולא ממש מתויירת. וזה ניכר. מאד. אבל יש בזה קסם וזה נותן תחושה לאיך רב הרומנים חיים. אז בין חנות מכולת שבאמא שלי אין בה כמעט כלום, כאילו נלקחה מאלכס חולה אהבה וחנות שמוכרת מצבות לקברים ניצבת לה הפיצרייה ומה אני אגיד - פשש, לא רעה בכלל. אפילו טובה (ואנחנו פלצני פיצות). הזמנו שתי פיצות עם פפרוני וקלמטה, בקבוק שרדונה קר וחזרנו לצימר לארוחת ערב מול הנוף. שם המקום: Alpha Pizza Comarnic

זה יום חם מאד והערב, על אף שאנחנו בגובה של מעל 1000 מטר, גם חם. מזגן מסתבר יש רק בסלון ואנחנו מבקשים מאוורר לחדר שלנו ופותחים לילדים את הספה הנפתחת בסלון שהוא החלל היחיד עם מזגן. הסידור הזה עובד, ללילה אחד והאמת שבשאר הלילות די קריר ונעים, הילדים כבר ישנים בחדר שלהם ואנחנו אפילו לא מדליקים מאוורר.

יום 2 - בין סינאייה ובושטאני - טרק קסום ופאפנש ראשון

אנחנו קמים בבוקר מול הנוף ושמש מטורפת. אתמול עוד הספקנו לקנות כמה דברים בסופר. בשונה מהמכולת הסופר משובח, מלא כל טוב וזול ולכן בדרך ליעד הראשון שלנו אנחנו עוצרים לקנות עוד קצת השלמות. היעד שלנו הוא רכבל Sinaia Telecabin שאמור לקחת אותנו לשתי תחנות - האחת בגובה 1,400 מטר והשניה בגובה 2,000 מטר. הנוף אמור להיות משוגע.

אחרי ברבור לא קטן בין כל מני תחנות רכבל. אנחנו מוצאים את התחנה שיוצאת ממש מהעיירה ומחנים ברחוב עם מדחן אנושי (שזה רומני שמשלמים לו ונותן לך פתק).

סינאייה, בשונה מקומרניק היא עיירת סקי מתויירת וקסומה, מלאה במסעדות, בתי קפה, בקתות אלפיניות וחנויות.

אנחנו מתכוונים לטייל בפסגה באופן פחות שגרתי בהמלצתה של מישהי מהפורום. במקום לעלות לתצפית, לטייל בפסגה ולרדת, אנחנו מחליטים לקנות כרטיס לכיוון אחד ומהפסגה לעשות מסלול של כ 7 ק"מ עד לרכבל של בושטאני לאורך המצוק. מהרכבל העולה מבושטאני, לעשות עוד סיבוב של כ 2-3 ק"מ סביב הבאבלות, שהן תצורות סלע בצורת אריה, טווסים ועוד ואז לרדת חזרה לבושטאני דרך הרכבל האייקוני והמפורסם שלה, שהוא אחד המיוחדים באזור. מהעיירה אנחנו מתכננים לקחת מונית חזרה לסיניאה.

המוכרת ברכבל מרגיעה אותנו שאין חשש לדובים במסלול ואנחנו יוצאים לדרך. אנחנו לא עוצרים בתצפית האמצע ב 1400 וממשיכים עד למעלה ל 2000. מהחום הכבד של סיניאייה, פתאום משב רוח מרענן מפנק אותנו בפסגה ומלווה אותנו כל הדרך (לידיעה: אומרים שמאד קר למעלה וכדאי לבוא ערוכים. אנחנו פשוט נפלנו על יום מאוד חם).

הפסגה יפה וירוקה, מעלינו רכבלים של סקי ממתינים לעונה וכבשים מסתובבות חופשי. הדרך לכיוון רכבל בושטאני מתחילה בירידה מאוד תלולה שאחריה חלק ארוך ומישורי ואז עליה מאוד תלולה - הייתי מגדיר את המסלול כבינוני ומכיוון שאנחנו מורגלים בהליכה, עבורינו הוא מושלם.

זו דרך מעולה להעביר את החום בצינה של ההר, מול הנופים, בפיקניקים בדרך עד שמגיעים לרכבל הבאבלות המאד מתוייר - שם כבר יש דוכנים של תירס ושתיה ושאר פינוקים וכשממשיכים עד סוף השביל תצורות הסלעים מאוד מרשימות! במיוחד על רקע הנוף.

פסגת קוטה 2000

השעה היא כבר אחה"צ המוקדמות, בין צילום ונשנוש, אנחנו מתחילים לשמוע רעמים מרחוק, הרוח נהיית קרירה יותר ועננים מפריעים לנוף. די ברור מה עומד לקרות ואנחנו נותנים גז לרכבל חזרה ותופסים אותו במזל קצת לפני איזה קבוצת תלמידים גדולה.

תוך כדי הירידה כבר מתחיל גשם והוא מתגבר עם היציאה מהרכבל בעיירה. אנחנו מנסים להזמין בולט ואובר ללא הצלחה. נכנסים לחנות מזכרות עם מוכרת חמודה שמנסה להזמין לנו מונית אבל גם היא טוענת שכולן עמוסות. בלית ברירה, אנחנו מוציאים את המעילי גשם ויוצאים להליכה לכיוון העיירה, מרחק רבע שעה, למצוא תחנת מוניות.

כשאנחנו מגיעים למרכז בושטאני (שלדעתי חסר כל ייחוד) אנחנו מחפשים מסעדה ששלחה אותנו אליה המוכרת בחנות המזכרות - לטענתה שם נמצא את הפפנאש הכי טוב באזור. אנחנו כבר רעבים ואחרי שוטטות קלה בבושטאני מוצאים את המסעדה שמכירה לנו לראשונה את המיטטיי (קבב רומני), מרק בורשט (מרק ירקות עשיר, לפעמים עם בשר) וכמובן לקינוח פאפנש.

אז כמה דברים על פאפנש:

אמא של מיטל היא רומניה. לא סתם רומניה אלא כזאת שנולדה ברומניה וגדלה שם. בחנוכה היא מתעקשת להכין סופגניות בעצמה. לתוכן היא יוצקת ריבה ומעל אבקת סוכר. עד כאן נשמע רגיל. אבל ל"סופגניות" האלו אין ממש צורה של סופגניה ויש להן טעם מאוד מובחן ומיוחד (שונה מסופגניה רגילה) ואנחנו מתים על הסופגניות האלו. אז בחזרה לבושאטני, לשולחן מגיעים כמה בצקים שמנוניים שנראים כמו הכלאה בין ספינג' וסופגניה, מעל שמנת חמוצה וריבת אוכמניות. זה נראה טוב. אנחנו לוקחים ביס וכמעט כולם ביחד צועקים "הסופגניות של סבתא". וואלה - כל השנים האלו אכלנו פאפנש ולא ידענו. ואיזה טעים. מאותו הרגע לא עבר יום ברומניה שלא אכלנו בו פאפנש.

למסעדה אגב קראו Ancuta's House.

פפנאש (מדגם מייצג)

אז שבענו. מזג האויר משתפר ומתחיל להיות מאוחר - מה עם מוניות? גם במרכז בושטאני כל כמה דקות הבולט מבטל את הנסיעה. אנחנו מתחילים ללכת לכיוון תחנת המוניות רק כדי לגלות מונית אחרי מונית נתפסות לנו מול העיניים. רגע לפני שאנחנו הולכים לחפש את התחנת אוטובוס אנחנו מצליחים להשיג מונית במחיר מופקע שלוקחת אותנו עד לאוטו שלנו בסיניאה.

בסיניאה אנחנו מתכננים להסתובב לראות את העיר, הגנים והמדרחוב שלה אבל קניון חמוד תופס את עינינו, בכניסה בית קפה פלצני שמשכנע אותנו להזמין איזה טו גו, מעליו כניסה לארקייד עם לייזר טאג ובאולינג. הילדים מבקשים (במיוחד נבו) ואנחנו נכנעים - יאללה, מסיימים את היום עם באולינג שהיה יכול להיות מושלם אם נבו לא היה מתעצבן שהוא מפסיד ...

בחזרה ל Moon Village, אנחנו אוכלים בבקתה בקטנה, לוקחים את מה שנשאר מהבקבוק שרדונה וקופצים לסיים את היום בבריכה בזמן שנבו ממקבל גם את המגרש כדורגל שליד. איזה כיף שמחשיך נורא מאוחר.

יום 3 - Bucegi Natural Park - נופים, מנזרים וסובב אגם

ביום הזה תכננו לטייל במסלול "שבעת המעיינות". היו סיפורים ברשת על הימצאות דובים במסלול (אולי כבר נהיינו פראנואידים), מצד שני כבר צברנו ביטחון אחרי המסלול של אתמול, עדיין, אחרי אינסוף התכתבויות אונליין, עד לרגע שבו הגענו לכניסה, לא היינו משוכנעים שנעשה אותו. אם להקדים את המאוחר, לבסוף טיילנו בו.

הדרך ברכב למסלול, כשעה נסיעה, עברה ביערות מדהימים, מצוקים אדירים ונוף שובה לב להתחיל איתו את הבוקר. המסלול עצמו מתחיל בחניון קמפינג שנקרא Zanoaga ממנו הולכים בקניון רצוף נקיקים, סולמות וגשרונים עד לאגם שנקרא סקורפוסה. ניתן להמשיך עד לאגם (לא ניתן להקיף אותו) ובנקודה מסויימת לחזור ולפנות לכיוון מפל שנקרא ברומנית Cascada 7 Izvoaer. השילוט די ברור (באופן כללי הסימון שבילים ברומניה ברמה די גבוהה). המסלול מאוד יפה, האגם והמפל לא במיוחד.

באתר הקמפינג החצי נטוש, מצאנו איזה זקן חסר שיניים וניסינו לשאול אותו אם בטוח ללכת במסלול. אפילו העלנו את אמא של מיטל על הקו שתשאל אותו ברומנית אם יש שם דובים. לא יודע למה חשבנו שההנהון של זקן רומני בלי שיניים וחולצה קרועה הוא אשרור מספיק חזק לצאת למסלול, אבל ראינו ברקע משפחה מקומית הולכת לכיוון והחלטנו שלא מוותרים. כשהתקרבנו אליהם קלטנו שהם מצויידים בצופרי דובים והרגשנו קצת ערומים. עקפנו אותם די מהר ומצאנו את עצמינו די לבד אז עשינו רעש כל הדרך, מחאנו כפיים בין הסיבובים "שהדובים" ישמעו וזה הפך לכיף של הטיול.

הדרך באמת מהממת ולילדים בכלל זו הרפתקאה. כולל עצירה בדרך בחניון קטן לפיקניק עם ספסלים וערסלים קטנים. סה"כ המסלול הוא סביב 3-4 שעות, כ 8 ק"מ.

לא דובים אבל הרבה יער

מהמסלול המשכנו לכיוון אגם בולבוצ'י. חביב (ראינו יפים ומרשימים ממנו אבל אולי הייתה זו הסגריריות שכיסתה אותו בדיוק), אין ממש מה לעשות בו חוץ מלהקיף אותו ולצפות בו מכמה זויות והשעה כבר שעת צהריים, אנחנו רעבים ומתיישבים במרפסת המהממת של Cabana Bolboci לנשנושי קבבים, צ'יפס, פפנאש וארטיקים (שילוב מוזר, כן אני יודע).

בקצה האגם, מרחק 20 דקות נסיעה, ישנו מנזר בשם Mănăstirea Peștera Ialomiței‏ שיושב ממש בפתח מערה מאוד מיוחדת, מלאת נטיפים שנקראת Peștera Ialomiței. אנחנו מכוונים לשם ומגיעים בגשם לסירוגין. מהחניה ליד המנזר הדרך למערה היא בעליה תלולה אבל לא נוראה. במערה עצמה יש מסלול של כ 45 דקות לכל כיוון עד לקצה עומק המערה. זו גם הפוגה טובה מהגשם וגם מסלול מצויין בפני עצמו שעושים עם קסדות בתאורת מערות. כדאי לשים לב שהמערה נסגרת עד 17:30 ושקר בפנים.

ביציאה מהמערה מתחיל גשם זלעפות ואנחנו נתקעים בפתח. בשלב מסויים, ביאושינו, פשוט התחלנו לרוץ, דרך לא קצרה, מגיעים ספוגים בצורה חסרת תקנה לאוטו. הילדים כלכך צוחקים ונהנים, שהיה נראה כאילו רק על זה הם מדברים עד סוף היום. גם זו חווייה :)

בדרך חזרה ל Moon Village עוצרים בפיצרייה האהובה ומביאים עוד שתי פיצות טעימות וזולות. אנחנו אוכלים אותן בבקתה בתיאבון רב ונחים מיום ארוך ורצוף חוויות.

יום 4 - כמעט מפל השואגת, כמעט טירת וודנסדיי והתרעת סופה חמורה - יום מעבר לבראשוב

היום אנחנו עוזבים בצער את Moon Village. הילדים מעבירים את הזמן במגרש הכדורגל בזמן שאנחנו אורזים ומסדירים את התשלום. יש לנו מגוון תכנונים להיום, אבל בתחזית נראה שיהיה גשם לסירוגין ואנחנו מתכוננים ליום של אלתורים.

את היום תכננו להתחיל במפל השואגת. Cascada Urlătoarea. מסלול בינוני-קל, שמתחיל 5 דקות מבושטני ומדובר עליו רבות. הליכה יפה ולא ארוכה מדי למפל יפה. מתאים ליום מעבר. מיטל קראה באיזה בלוג על כניסה שיש בה פחות עומס ואליה אנחנו מכוונים. מסתבר שאין שם אף אחד, שביל שיוצא כאילו מתוך רחוב נטוש בבושטאני עם כמה מקומיים שמסתכלים עלינו מוזר, כל העצים מלאים שלטי "זהירות דובים", לא ברור אם השלטים זה כסת"ח או לא. ברקע שומעים רעמים אז כבר שמים את מעילי הגשם בתיקים.

המסלול מיוער מאוד ויפה. אמרו לנו שלא רחוק מהמפל הזה, קרתה התקרית עם התיירת הסקוטית אז אנחנו טיפה חוששים למרות שזה מסלול סופר מתוייר שכולם מדברים עליו וגם אנשים עם תינוקות עושים אותו חופשי. מצד שני, איפה כל האנשים האלו כרגע? אנחנו לגמרי לבד. באמצע היער. מתחיל גשם ואנחנו שמים מעילים. עושים רעש בכל פנייה, אבל מי יישמע אותנו בגשם הזה? בערך 100 מטר ממפל השואגת אנחנו רואים על הקרקע מה שלא ניתן לטעות בו אלא כעקבות של דב. והם טריות, כי יורד גשם וזה בבוץ. יענו עכשיו אשכרה עבר כאן דוב. הילדים מבסוטים, אני מצד שני לא מתווכח כשהאישה מחזלשת אותנו אחורה ומתחילה לתת גז ליציאה. את מפל השואגת לא ראינו.

בשלב הזה אנחנו מכוונים ל Cantacuzino Castle הלא היא Wednesday Academy - טירה מהממת, שנראית כלקוחה מהאגדות ובה צולמה הסדרה המפורסמת (ככה לפחות אמרו לי הילדים). אנחנו מגיעים בגשם שהולך ומתגבר והמחיר אפילו רק להיכנס ולשוטט בחוץ (בגשם מטורף כן?) מופקע ומרגיז. אנחנו מסתפקים בלראות את הטירה מרחוק ומבחוץ וממשיכים הלאה. אבל לאן?

אחרי התלבטות אנחנו לוקחים צ'אנס שהגשם יירגע ומכוונים 10 דקות משם במעלה ההר לאחת מהחוויות החביבות עלינו - מגלשות הרים. לזאת קוראים Kalinderu Snow Paradise וכשאנחנו מגיעים הגשם נרגע ואיזה כיף, למרות הטיפות זה עובד ופתוח - אנחנו בעננים. מצד שני - זו מגלשה ממש קצרה וזה קצת מבאס. את הרכיבה הראשונה אני עוד עושה עם הילדים ואחרי זה מצטרף למיטל בבית קפה ליד ונותן לילדים לעשות כמה סיבובים לבד עד שהגשם והכרטיסים שנגמרים מכריעים אותם והם מצטרפים אלינו לשוקו רגע לפני שאנחנו ממשיכים.

מסתכלים על תחזית מזג האויר ומהמרים שבפרדיאל, עשרים דקות צפונה לכיוון שלנו, מזג האויר טוב יותר. הנקודה שאנחנו שמים בוייז היא Panorama Trei brazi שנמצאת עוד עשר דקות במעלה ההר. היא אמורה לשלב תצפית מיוחדת ופארק הרפתקאות שמתאים לקטנטנים. ואכן הציפיות מתממשות, ביג טיים! התצפית מהממת, השמש פתאום מחייכת, בתוך הנוף נטועה cabena Trei brazi משקיפה על העמק וההרים, פרות רועות באחו מולינו כמו פרסומת ליוגורט מולר והפארק מהצד השני קטן מאוד, נראה נטוש ובאמת מתאים בעיקר לקטנטנים. אנחנו מוותרים על הפארק ויושבים במרפסת של המסעדה מול הנוף, שותים מיץ קר ובזמן שאנחנו מחכים הרבה מאוד זמן לאוכל, אנחנו יושבים ומשחקים קלפים. במקור שקלנו לעשות טיול רייזרים בפרדיאל שמשווק על ידי רונן מפורום רומניה ולא היינו סגורים על המזג אויר, בדיעבד זה יכל להתאים.

בראשוב - העיר, האגדה והסופה

עייפים ושבעים, אנחנו מתחילים לנוע צפונה לכיוון בראשוב, בערך 40 דקות מאיתנו. היעד הוא - Casa Carolina ביתינו ב 6 לילות הקרובים. הילדים תופסים תנומה קלה באוטו ואז, בכניסה לעיר, שלט גדול קורא לנו - כתוב עליו "דקתלון" - ואנחנו לא מתאפקים. בדיעבד כמה כעסה עלי מיטל - העיכוב הזה עלה לנו בלהיכנס לעיר העתיקה בסופה מטורפת. לא גשם. סופה!

סיפור שהיה כך היה. מגיעים אחרי דקתלון לעיר העתיקה תוך כדי גשם מתגבר. הדירה שלנו נמצאת בסימטה שיוצאת מהמדרחוב ואין כניסה למכוניות, אז צריך להחנות באחד הרחובות מסביב וללכת איזה 5 דקות. בעלי הדירה המקסימים (שאפילו לא פגשנו) השאירו לנו הוראות כניסה מפורטות ומצולמות ואפילו שילמו עבורינו על חניה בבראשוב והסביבה לשבוע. אנחנו מוצאים חניה אחרי כמה סיבובים, אני מרים אמברקס ופתאום אזעקה מטורפת בניידים. כולנו נדרכים. לא שמענו כבר הרבה זמן אזעקה, מה זה עושה ברומניה? כולנו מסתכלים על הניידים - התראת סופה חמורה. כולם מקבלים פוש. בהודעה רשום לתפוס מחסה ולא לעמוד ליד חפצים לא מקובעים, בשלב הזה לא ממש צריך את ההודעה, בחוץ אפוקליפסה. אנשים רצים, חצי עפים באויר. האוטו רועד. מה עושים? המזוודות מאחור, צריך ללכת 5 דקות לדירה שאנחנו לא יודעים בדיוק איפה היא ואיך נכנסים.

זוכרים את העיכוב בדקתלון? וואו, כמה מיטל כועסת עלי עכשיו. אנחנו יושבים באוטו ומחכים שזה ייגמר, אבל הזמן עובר, לפי הניידים זה ייקח עוד איזה שעה אז כשנראה שטיפונת נרגע, אנחנו מחליטים לשים מעילי גשם, להשאיר את כל התיקים באוטו ולרוץ לחפש את הדירה.

את הדירה קל למצוא והיא מקסימה, מזמינה, יבשה ונעימה. עושים סיבוב, מתרשמים מהעיצוב, מהמרפסת גינה הקטנה. זה בית פצפון בן שתי קומות שכולו שלנו. מטבח מאובזר, הסלון הוא בעצם חדר השינה לילדים והעליה לקומה השניה - נו שוין, אלוהים יישמור, זה יותר סולם מאשר מדרגות וזה מאוד לא מומלץ לילדים קטנים, אבל ללא ספק חווייה ונותן בידוד חביב מהילדים (ככה חשבנו, אבל הם עפו על הסולם הזה ולא הפסיקו לעלות). הבית הזה גם די זול בשביל המיקום הבלתי נתפס שלו, בלב של הלב של המדרחוב עם כל הפינוקים, המסעדות, בתי הקפה והבניינים העתיקים אבל גם בסמטה שקטה מחוץ להמולה.

בשלב הזה אני הולך להביא את המזוודות. מיטל מארגנת את הדברים, נבו בקצת זמן מסך ואני ויונתן הולכים לחקור את האזור ועל הדרך להביא כמה מצרכים מהסופר. וואו - בראשוב - כפרה עליך - איזה מקום כיף ואיזה כיף שהחלטנו לישון במרכז. הסופר בקצה הרחוב, הכיכר המרכזית עוד 5 דקות משם, מלא חנויות, בגדים, משקפי שמש, מזכרות לצד חנות שמתמחה בצ'יפס, קיורטוש, מאפיות, גלידריות, בתי קפה, מסעדות ומה לא! מרצפות המדרחוב רטובות ואני ויונתן מצטלמים בכל פינה, ממפים, נהנים מחצי שמיים בהירות עם צבעי שקיעה קלה, רגע אחרי הסופה המטורפת, איזה סיבוב מענג שנחזור עליו בשבוע הקרוב כלכך הרבה פעמים. בראשוב הופכת להיות ביתינו הרחק מהבית.

מסעדה איטלקית יותר טובה מאיטליה

בכמה מהימים - בבראשוב, בסיביו, בבוקרשט כבר הזמנו מסעדות מומלצות מראש שלא יווצר מצב שניתקע בשוטטות בימים שאנחנו לא מבשלים.

המסעדה הראשונה, נקראה Prato. היא הוזמנה מראש לערב של יום המעבר. התקלחנו כולם, התלבשנו יפה ויצאנו באור דמדומים מהמם כאילו לא הייתה שם לפני רגע אפוקליפטה לכיוון המסעדה שלהפעתינו הנעימה הייתה אפילו לא דקה הליכה מאיתנו, פשוט שמאלה מקצה הסימטה שלנו.

למזלינו הזמנו מראש כי לא היה איפה לשבת ותור מטורף.

אנחנו חובבי איטלקי, היינו כמה פעמים באיטליה ואני חייב לאמר, זו אחת האיטלקיות הטובות שאכלנו בה. פשוט התענגנו על כל דבר - פסטות, דגים, קלמרי, סלטים, היין - הכל היה מוש, היינו בעננים והתחייבנו להזמין מקום לשם גם ללילה האחרון שלנו - כדי שנספיק לנסות שם עוד דברים. טיזר - גם בפעם השניה היא לא אכזבה :)

יום 5 - מסלול 7 הסולמות והיכרות אינטימית עם בראשוב

בוקר טיפוסי בבראשוב

קמנו ליום יפה אחרי הסופה של אתמול וזה הצדיק לוודא שאנחנו מנצלים אותו לאחד המסלולים המומלצים באזור - מסלול 7 הסולמות.

את הבוקר התחלנו בשולחן הקטן בפטיו של הבית , בקצה הסימטה, עם מאפים שאספנו במדרחוב, מיץ תפוזים, קפה ומעדנים. בראשוב נראתה כלכך מזמינה שהתקשנו להתאפק מלשוטט בה עוד והבטחנו לעצמינו לחזור אליה אחר הצהריים המוקדמות.

את המסלול מתחילים מהכפר Timișu de Jo. ולשביל קוראים ברומנית Canionul 7 Scari. המרחק מבראשוב הוא בערך 15-20 דקות.

אז מה הסיפור? מדובר בהליכה בתוך עמק, במגמת עליה, לעיתים תלולה מאוד, כשחלקים לא מעטים עושים דרך סולמות טיפוס וגשרונים.

המסלול מאוד משולט, נח, רב הסולמות מאובטחים אז מתאים גם לקטנים, הוא מאוד יפה ומיוחד, אם הולכים את כולו, כמו שאנחנו עשינו, אומרים שהוא נחשב למיטיבי לכת אבל לדעתינו הוא לא מאתגר במיוחד. תחילת המסלול מישורית ועוברת ליד ערוץ נחל יפה כשבדרך יש מוכרים של תירס ופירות יער (הפירות יער ברומניה זה שוס - טעים, זמין וזול, התפנקנו בכל הזדמנות). קצת אחרי תחילת העליה יש עמדת תשלום כניסה לשמורה. בחזור למי שרוצה ניתן גם לעשות אומגות בין העצים בתשלום נוסף. אנחנו ויתרנו.

עם פיקניקים בדרך ושכשוך רגליים בערוץ הנחל בחזור, זה לקח לנו עד הצהריים המוקדמות. הגענו די מוקדם, אז לא סבלנו מתורים מיוחדים בסולמות, אבל הערוץ הוא צר וכשחזרנו היה עמוס מאוד, כדאי לקחת בחשבון. לדעתי בסופ"ש סיוט שם.

הרעב כבר התחיל לעלות, למרות כל הנשנושים בדרל וישבנו לאכול במסעדה היחידה במקום - קבבים וצ'יפס. קלאסי.

בחזרה בבראשוב, התרעננו בדירה ויצאנו לחוש את העיר. מיטל הורידה מסלול רגלי מומלץ מאיזה אתר והדריכה אותנו - היינו בכיכר הראשית, בכנסיה השחורה, ברחוב הכי צר בעולם, בחומות העיר, בבית כנסת המאוד מאוד מרשים של בראשוב! עלינו לעשות תצפית מהמגדלים שיוצאים מהחומה המקסימה של העיר על שלל הגגות האדומים והכנסיות, הלכנו לאיבוד במסטאות קסומות ומצאנו מסעדות, חנויות ובתי קפה מעוצבים בכל פינה - איזה מקום מענג. כמובן שלא חסרו פינוקים - נשנשנו מכל הבא ליד - קצת צ'יפס עם בייקון, קיורטוש, סופגניות, פיצה, אפרול שפריץ, קפה - וואיי וואיי איך לא חטפנו קלקול קיבה - התפרענו וכל זה היה "בקטנה" שלא נתמלא לארוחת ערב (חחח....).

אחרי מקלחת והתרעננות, הלכנו לאכול במסעדת Oragada, גם היא יוצאת מסימטה שמחוברת לכיכר המרכזית, מרחק 5 דקות מהדירה שלנו.

המסעדה מאוד הומלצה בגוגל, אבל בפועל הייתה אקלקטית ולא מיוחדת למעט מלצר ממש חמוד, שניסה לתקשר עם הילדים בעברית ודווקא גולת הכותרת שם הייתה קינוח הפאפנש המעולה. תם לו עוד יום.

יום 6 - הר טמפה ופואינה בראשוב

היום תכננו לעלות עם הרכבל את הר טמפה, ההר שעליו שלט "בראשוב" בסגנון השלט של הוליווד וממנו תצפית היקפית על האזור. רק שבמקום לרדת חזרה עם הרכבל, החלטנו לעשות מסלול דרך היער למטה.

למזלינו אנחנו ישנים בלב בראשוב, אז מבלי להזיז את האוטו, אנחנו הולכים כעשרים דקות עד לפארק הר טמפה, שנמצא על גבעה חמודה בקצה העיר העתיקה ממנה לוקחים את הרכבל למעלה.

ההליכה מאוד מהנה, דרך אזור שלא עברנו בו אתמול, שוב מאפיות וחנויות מפתות ובאחת מהן אנחנו עוצרים לארוחת בוקר ויושבים על שרפרפים סטייל לוינסקי ברחוב לנשנש.

הרכבל מהנה, התור קצת ארוך, התצפית מאוד יפה וחמודה, יש הליכה של איזה 8-10 דקות עד אליה מהרכבל. על המעקה מישהו רשם בגדול Bring Them Home וזה זורק אותנו למציאות העגומה שלנו, עושה לנו צמרמורות של עצב ומזכיר לנו מאיפה באנו ולאן אנחנו חוזרים. למזלינו הילדים הם העוגן ומצילים את המצב, הם מבקשים עט ורוצים לרשום גם משהו על החטופים. אנחנו מחייכים אליהם, מחבקים, ערבוב של אהבה עצומה, ייאוש, מועקה ותיקווה. מאותו הרגע בשלל הזדמנויות אנחנו כותבים Bring Them Home! והמשפט הזה עדיין חי קיים, רלבנטי מתמיד, גם עכשיו בזמן כתיבת שורות אלוBring Them Home NOW.

את הירידה אנחנו עושים במסלול מאוד מתפתל ורואים הרבה מטיילים הולכים בו בעליה המפרכת (שזה היה התכנון המקורי שלי) ובין הסיבובים רואים את נוף העיר והמסלול מוצל וכיף. זה בערך שעה וקצת למטה וכשעתיים למעלה. בסוף שלו אנחנו נותנים לילדים לרוץ קדימה, כי לאן כבר אפשר ללכת עם כל הפיתולים האלו? אז מסתבר שיש, כי ממש בקצה הם בוחרים פניה לא נכונה ואנחנו מאבדים אותם. אנחנו מגיעים לפארק שבקצה וקוראים להם, ללא מענה ואני מתחיל לרוץ כאחוז שד, קורא, צועק, צורח כשכל הרומנים עוד רגע מזמינים לי ניידת פסיכיאטרית. אחרי 10 דקות, שבהן אנחנו מדמיינים את הגרוע מכל, נוטפים זיעה וסחוטים אנחנו מוצאים אותם בנקודת יציאה אחרת מההר. למזלינו כל השבילים מובילים לאותו המקום. אחרי נפילת המתח, אני פורק עליהם את התסכול ומיטל מוציאה עלי את זעמה. סה"כ סיום טוב למסלול.

בדרך חזרה אנחנו עוצרים לצהריים בסמטאות של בראשוב וממשיכים לכיוון האוטו ליסוע לפואינה בראשוב.

פואינה בראשוב היא בעצם עיירת הסקי הגבוהה שמעל בראשוב. הנופים מהדרך אליה מהממים ויש מגוון נקודות לעצור עם האוטו. יש בה מסעדות ואטרציות קלילות שאופיניות לעיירת סקי ואם בבראשוב בערב רואים את כל הצעירים יוצאים ומרגישים את הוייב של החיים של המקומיים, פואינה היא לחלוטין מקום שהוא נטו מתוייר. יש רבים שבוחרים לישון כאן, אני לא מהמצודדים, גם צריך לבזבז עשרים דקות בעליה וירידה כל פעם שרוצים לצאת ממנה וגם מפספסים ביג טיים את האוירה של בראשוב.

בבקתת היערנים, עם שירות מדהים, ממליצים לנו על כמה מסלולים במעלה הרכבל ואנחנו מתכננים בדומה להר טמפה, לעלות למעלה ולרדת ברגל. אנחנו מחנים בחניה שליד האגם המלאכותי, בגלל שקיבלנו חניה חינם לכל השבוע זה תקף לכל האזור. תוך כדי עליה ברכבל מתחיל לרדת גשם קל. עם ההגעה, הנוף נהיה סגרירי וערפילי, אנחנו מבינים שכנראה את המסלול למטה לא בטוח נעשה ומתחילים לשוטט בפסגה. באיזהשהו שלב הגשם נהיה מבול ואנחנו רצים לבקתה שליד הרכבל מול הנוף שכרגע לא רואים ומעבירים שם קצת זמן עם איזה עוגה, שוקו ובירה.

הילדים קצת משתעממים מהיעדר התזוזה, אז אנחנו שמים מעילי גשם, משאירים את מיטל להינות מקצת שקט בבקתה והולכים לכבוש איזה פסגה מאוד מאתגרת ותלולה שנמצאת מאחורינו. המסלול לשם קשה אבל מאוד מאוד יפה ומתגמל וכשאנחנו בדרך למטה מזג האויר משתפר, השמש יוצאת והנוף המדהים מתגלה - איזה כיף, איזה ממלא. בשלב הזה אנחנו מתקרבים לסוף שעות הפעילות של הרכבל ומחליטים לרדת חזרה למטה.

הנוף מהמסעדה שליד הרכבל

למטה באוטו שוב מתחיל גשם ואנחנו מחליטים ללכת לאכול ארוחת צהריים-ערב במסעדת הציידים שנמצאת לא רחוק. נקראת Restaurant Vanatorul.

זה מקום מאוד מתוייר, מאוד מצועצע, אבל דוגרי - לא הפריע, הרגיש אפילו אותנטי משהו. רב האורחים היו רומניים, האוכל היה טוב, העיצוב היה באמת של בקתת ציידים וזה היה מפנק לאכול מרק עשיר ותבשיל בשר כשבחוץ סגרירי.

בחזרה בבראשוב המזג אויר כבר סבבה, טיפונת קריר ונעים, כבר אמרתי שמחשיך מאוד מאוחר? אנחנו מוצאים חניה קצת מרוחקת ובדרך עוברים בשוק סוף שבוע של בראשוב. בערב אנחנו לא רעבים מדי, אז רק יוצאים לנשנש איזה גלידה בקטנה ומגלים שיש איזה הופעה בכיכר, של זמרת לא מוכרת, עם שירים משעממים מוות שהרומנים עפים עליה, משתגעים, ערמות של אנשים בכיכר נדחקים - חווייה אנתרופולוגית. ראינו קצת וחתכנו לישון.

יום 7 - טיול ג'יפים

היום בוקר יום ראשון ובמדרחוב של בראשוב באמת יש תחושה של שבת באויר. היום קבענו מראש לעשות משהו שלא עשינו אף פעם - טיול ג'יפים מאורגן. משהו פחות בסגנון שלנו שהוא יותר עצמאי, אבל שמענו ביקורות מאוד טובות ברשת והתיאורים של נמרוד אלמגור מפורום רומניה היו מאוד ציוריים ומפתים.

קבענו סביב 12 בחניון ליד העיר ראשנוב (מסתבר שהג'יפים מגיעים מבוקרשט ולא ניתן לקבוע בבוקר). אז ניצלנו את הזמן לקימה מאוחרת ולאיזה בראנץ' קרוב לדירה בבית קפה מפונפן.

נפגשנו בנקודת ההתחלה עם נציג מטעמו של נמרוד - עמית - בחור זהב ונעים שארגן את כל המסביב בתקתוק רב, הוסיף הסברים בדרך בווקי טוקי וסה"כ הצלחנו לראות לא מעט - טיול רגלי קצר ויפה בקניון זרנשטי, תצפיות עוצרות נשימה, באמת נעתקות המילים, מעל מגורה ופשטרה, ביקור באנדרטה לזכר אסון היסעור, תצפית בזוית מדוייקת על טירת בראן הידועה בשמה כטירת דרקולה וכמובן דגימה של עוד פאפנש מצויין.

מצד שני - הילדים נגנבו שעברנו מדצ'יה דאסטר אוטומטית לבנה, לדצ'יה דסטר אוטומטית לבנה (גם היא לא 4X4) וקוראים לזה טיול ג'יפים. כל הזמן שאלו למה בעצם שילמנו בשביל ליסוע עצמאית באוטו בדיוק כמו שיש לנו ... מבחינתם, למעט הטיול בקניון זרנשטי, אותו נאלצו לעשות עם עוד משפחות ישראלים מצויידים בכפכפים ותלונות, וכמה עצירות קטנות בדרך, זה היה היום הכי פחות מוצלח בטיול - בשונה מהתיאור על החלבן והחובצת ומוכרת הריבות והכניסה לבתי המקומיים לחוות את החיים הרומניים - שכלום מזה לא קרה (אולי כי היה יום ראשון), הם פשוט ישבו שם מאחור, במשך שעות והשתעממו. העצירה המרעננת במסעדה שהייתה אמורה קצת לחלץ להם עצמות, הייתה ארוכה מדי ולא מוצלחת.

בשורה התחתונה - היה טיול מאורגן היטב, ראינו הרבה דברים ונופים משגעים, עמית היה מהמם, אבל זה לא בדיוק היה מסלול שלא יכולנו לעשות לבד בקצב שלנו, משולב עם מסלולי הליכה שיוציאו לילדים יותר אנרגיה - בשבילנו הקונספט פחות עבד.

תצפית מעל הכפר מאגורה

בבראשוב, מיטל עייפה וכבר שבעה מהמסעדה בצהריים המאוחרות, אז אני והילדים יוצאים לעיר לאכול איזה המבורגר ונופלים דווקא על מקום לא רע בכלל - Old Jack

יום 8 - פארק חבלים ופארק מים

15 דקות נסיעה ואנחנו ב Adventure Park Brasov. פארק חבלים וסולמות בין העצים עם מגוון מסלולים ברמות קושי שונות כמיטב הג'אנר.

אנחנו מחנים בחינם, בזכות העובדה שזה עדיין חלק מבראשוב ויש לנו חניה חינם לשבוע ונכנסים לפארק ממש בשניה שנפתח.

לא לשכוח: צריך להביא דרכונים או צילום שלהם בשביל הביטוח שם.

היינו בהרבה פארקים בעולם - חלקם מאתגרים ומיוחדים במיוחד - בהולנד, ספרד, בצרפת - אז יש לנו נקודת ייחוס וללא ספק, הפארק הזה הוא אחד הטובים שהיינו בהם. החיסרון היחיד הוא שהוא לא יושב מול איזה נוף עוצר נשימה כמו למשל בצרפת, אבל הוא עשיר במסלולים מדהימים, לכל הגילאים, מסודר מאוד, מקפידים על בטיחות, יש ציוד ברמה גבוהה מאוד, מגוון מאוד - וואו נהננו גדולים כקטנים בטירוף. כולנו משכנו את עצמינו לקצה ולא יכולנו להפסיק, היינו שם מעל 4 שעות והזמן עבר בלי להרגיש.

את הפינלה עושים באומגה ארוכה ומענגת מעל אגם מלאכותי ויפה ובסיומו יש פארק נעים שבו פאסנו את השמיכת פיקניק שלנו לארוחת צהריים.

בשלב הזה התחזית אמרה שייתכנו טפטופים ואנחנו מחליטים לחתוך לפארק המים של בראשוב שחלקו גם מקורה. הפארק נקרא Aquatic Paradise ונמצא גם כרבע שעה מפארק החבלים.

הוא קטן וצנוע. לא עמוס בכלל (כנראה הגשם הצפוי הבריח אנשים) ונהננו בו אפילו יותר מהטרמה. מגלשות חיצוניות עם אבובים ובלי אבובים, בתוך חלל חשוך או באויר הפתוח, ואפשר כמה שרוצים בלי כל מני מגבלות - כמו ארבעתינו ביחד מחוברים באבובים ובכל מני קונסטלציות. הילדים חגגו, אנחנו התחרדנו על האבובים בשיוט בין המגלשות או בבריכה הגדולה בפנים - באמת אחר הצהריים רגוע וכיף אחרי שמתחנו את השרירים לקצה בפארק החבלים.

8 דקות נסיעה ואנחנו בחזרה בסימטה האהובה שלנו במרכז בראשוב. מתחרדנים ומתארגנים לארוחת ערב. הפעם, בקושי דקה הליכה מהדירה, אפילו לא 100 מטר ואנחנו ב Vibe Restaurant Sushi Brasov & Cocktail Bar - אחת ההפתעות הטובות. כל הזמן עברנו ליד ואמרנו שננסה. שכונתי וטעים. מלא סטייל ואוירה. אכלנו איך לא הרבה סושי ולצידו קוקטיילים ויין ובאמת שהיה משובח.

יום 9 - יום של דובים, טירות, מגלשות ומסעדה מפתיעה

היום זה היום האחרון שלנו בברשוב ואין לנו תוכנית מיוחדת, אז אחרי איזה בייגלה רומני במאפייה ליד אנחנו מכוונים ליום השלמות עם דברים שלא הספקנו לראות ומתחילים להתגלגל - התוצאה: אחד הימים המוצלחים.

מתחילים במרכז להצלת דובים בזרנשטי, Sanctuarul Libearty Zărnești ארבעים דקות נסיעה מאיתנו ומגיעים בזמן לסיור ההאכלה הראשון של הבוקר. הסיור בשביל בין אזורי המחיה של הדובים מלמד על הקשר הבלתי נפרד בין רומניה לדובים, על התעללות, על הסיבה לדובים המשוטטים בסוף כביש הטראנספרגשן ועוד. אנחנו גם רואים הרבה דובים שהצילו ממוות, כולל זאבים ושועלים. מרוצים לדעת שכרטיס הכניסה שלנו הוא גם תרומה לאנשים הנדיבים האלו וממשיכים בדרכינו.

משם אנחנו ממשיכים לטירת בראן. כמה לא אמרו לנו שאם ראינו אותה מרחוק בתצפית אין שום טעם להיכנס אליה. כמה מתוייר, יקר ומיותר. אבל אותנו לא מעניין - אנחנו אוהבים טירות והטירה הזאת למרות הכל (כולל עומס האנשים) לא מאכזבת אותנו. היא יפה, משקיפה על הסביבה הירוקה, מלאת מדרגות ומבוכים ואנחנו נהנים, סופגים את סיפורי דרקולה המפוברקים - הקשר בין הרוזן המפורסם לטירה הזאת קלוש כקליפת השום, אבל זה עדיין מוסיף ניחוח סיפורי ונחמד להכל. בשוק התיירותי שבחוץ אנחנו מנשנשים איזה קבב וצ'יפס.

מטירת דרקולה, אנחנו מחליטים לבדוק פארק קטן עם מגלשות אלפיניות. הדרך אליו אמורה להיות יפה והוא נמצא גבוה על הר. מה כבר יכול להיות רע? נוסעים. קצת אחרי היציאה מבראן לכיוון הפארק רואיםבדרך מאפייה משגעת וחייבים להיכנס. מאפיית Panner Mont Maison לא מאכזבת ואנחנו עושים עצירה כיפית לקפה מיץ ומאפה באויר הנעים שבחוץ.

בפארק Alpin Coaster יש מגלשות הרים ועוד כמה אטרקציות. הדרך לשם מהממת. חצי שעה מבראן. המגלשה כאן הרבה יותר טובה וארוכה מבקאלינדרו, עם נוף משגע, אופני הרים תלת אופן מדליקות ווייב של מקום נטוש באמצע השבוע. הילדים עושים כמה סיבובים עצמאית כי גם המחיר כאן ממש יקר ולנו אין כוח להצטרף. אבל השוס האמיתי, לנבו, זה המגרש כדורגל בין הנוף ואנחנו מביאים כדור מהאוטו והוא בריגוש, מכריח אותי לרוץ איתו בחום ולשחק. מה לא נעשה בשביל הילד? גם להיות השק חבטות שלו בשער.

לאן ממשיכים מכאן? שמענו שהכפרים מואיסו דה סוס וג'וס (יענו עלי ותחתי) אמורים להיות מאוד יפים ואנחנו מכוונים לשם. כעשרים דקות נסיעה. האמת שהם מאוד, מאוד יפים, מן רחוב אחד צר וארוך, עם מגוון בתי הארחה וקצת חנויות אבל הכל נראה נטוש וממש לא ברור מה יש לעשות שם, אז אנחנו רק מסתובבים קצת, עוצרים באיזה דוכן לטעום בפעם הראשונה לנגוש רומני - מן בצק מטוגן עם גבינה למעלה - שהיה ממש מגעיל ולא אכלנו כזה אפילו עוד פעם אחת מאז.

הגיעה הזמן לצמצם טווחים והרעב גם קצת מציק. אנחנו נזכרים במסעדה שראינו בדרך לבראן ומחליטים לנסות אותו. מרחק 20 דקות מאיתנו. קוראים לה DOR Restaurant D.O.R. וואו - היא הייתה מהממת ביופיה, בעיצוב שלה, בנוף מסביב, ספייס ענק והכי חשוב האוכל טעים והבירה צוננת.

ממשיכים להתקדם חזרה לכיוון בראשוב, היעד האחרון שלנו להיום הוא טירת ראשנוב. טירה הרוסה במעלה הר שמשקיף על העיר ראשנוב. גם לה שלט סטייל הוליווד ליד הטירה כמו בבראשוב.

אנחנו מחנים בחניון המשותף לטירה ולפארק דינו. פארק לקטנטנים על ההר בדרך לטירה. יש אפשרות להגיע לטירה ברכבל מהעיר, אבל לא ידענו.

ההליכה לטירה בעליה של בין רבע שעה לחצי שעה תלוי בכושר. בשונה מבראן, זו טירה די הרוסה, אין חדרים או מעברים. מטיילים מסביב החומות לתצפית יפה ויש אפשרות להיכנס לתוך החומות של המבצר.

השעה כבר די מאוחרת, אין הרבה אנשים אבל למזלינו, השבוע יש יריד ימי ביניים ובתוך החומות יש מתקנים והפעלות, ציורים ואתגרים שקשורים לימי הביניים. זה כמעט רק אנחנו והילדים של המפעילים אז אנחנו מקבלים תשומת לב מיוחדת והילדים מאוד נהנים. אנחנו מוצאים את עצמינו נשארים שם כמעט עד שקיעה, הרבה יותר ממה שתכננו.

יום 10 - הדרך לסיביו עוברת במקומות קסומים וד"ש למלך צ'ארלס

היום אנחנו עוזבים את בראשוב וקצת עצוב לנו. כמה שעפנו על המיקום והמקום. באמת כוכב מושלם. אבל הגיע הזמן להמשיך במסע שבסופו נמצא את עצמינו ישנים בסיביו, מרחק שעתיים, שאותו אנחנו עושים ביום שלם מלא הרפתקאות.

הנקודה הראשונה שלנו להיום היא Racos שעה נסיעה מבראשוב. וליתר דיוק The Emerald Lake, שהוא אגם טורקיז מהמם שמסביבו תצורות סלע מרשימות. האתר הוא בעצם הר געש כבוי ומרשים מאד ובו כניסה משולבת לאגם ולעמודי הבזלת ויש בו כמה מסלולים - גם בתחתית האגם וגם במסלול מסביבו שמקיף אותו עד שמגיע להר ומכתש עם אבני בזלת חומות.

מקבלים מפה בכניסה ובכיף אפשר להעביר כמה שעות במסלולים היפים.

את הסנוויצ'ים של הבוקר אנחנו אוכלים באמצע המסלול ואחרי עצירה של כמה שעות ממשיכים לנקודה הבאה שלנו - הכפר שבו המלך צ'ארלס רכש בית - Viscari. מרחק 35 דקות.

ויסקי, יעדנו הבא, הוא כפר אמיתי, מבודד יחסית, שמשמר באדיקות את דרך החיים החקלאית הרומנית הישנה ושהרכישה של המלך צ'ארלס פשוט הביאה לו פרסום ותיירות שהוא לא יודע כלכך איך להתמודד איתה. הבתים צבעוניים ומוקפדים, עגלות עם סוסים ברחובות ואסור להיכנס עם רכבים. צריך להחנות בחניון מסודר מחוץ לכפר ולהיכנס דרך שבילים בתוך שדה ומטעים - הדרך פנימה היא מסלול יפה בפני עצמו. שוטטנו לנו בין הסמטאות, הלכנו לראות איזה מיני טירה וניסינו לחוות קצת את האוירה. יחד עם זאת, באמצע שבוע המקום קצת שומם והילדים לא הכי הבינו מה ההתלהבות :)

מ Viscari המשכנו לעיר סיגישוארה. כ 45 דקות נסיעה. למסעדה שנקראת Vintage Lounge כי אמרו שהיא תנקור לנו את המרכז במדויק. ואכן כך היה.

מרכז העיר במעלה גבעה, בסגנון ימי ביניים, בין חומות, מסעדות, מוזאונים ותצפיות, מאוד מאוד מרשים, מאוד כיף, נדיר להסתובב בסימטאות וללכת לאיבוד. ולמרות שהגענו תוך כדי טפטופים, לא נתנו לזה לקלקל לנו. עברנו במגדל השעון, שוטטנו בעיר, עברנו בגשר המדרגות המקורות, נכנסנו למוזיאון דרקולה - המקום שבו הוא נולד - כמובן עוד בולשיט מחורטט שהיה משעשע , במיוחד השחקן שהיה אמור להפחיד אותך, מתוך ארון קבורה שנבו תפס משחק בנייד.

עם התגברות הגשם, יותר נכון עם התפרצות הגשם - תופעה רומנית בתדירות גבוהה שלא נמשכת הרבה, אנחנו נכנסים למסעדה לאכול מרק בשר מפנק כשבחוץ גשם זלעפות.

הערב מתקרב והיום היה ארוך, הגשם והבטן המלאה מסמנים לנו שהגיע הזמן לכוון לסיביו. בזמן תכנון הטיול התלבטנו אם לישון בסיגישוארה או בסיביו. בנקודת זמן זו ועם מלונות הבוטיק שראינו במרכז העתיק, התלבטנו אם החלטנו נכון. בדיעבד, צדקנו ביג טיים שבחרנו אחרת - סיביו Here we come.

המיקום של הדירה שלנו בסיביו Stony Way Apartment הוא לא פחות ממושלם. הנוף מהשביל שממנו נכנסים למתחם החצר הפנימית פשוט מהפנט וביומיים הקרובים אנחנו לא מפסיקים לצלם אותו וממנו בכל הזדמנות. עם ובלי הכנסיה, לכיוון העיר, לכיוון הסימטה.

הדירה עצמה חביבה, בקומת קרקע של בניין ישן מלא אופי. היא משופצת אך בסיסית פלוס פלוס, יש לה מטבח מאובזר והיא מרווחת ונעימה עם כל מה שצריך. אבל הכי חשוב - המיקום. אני ויונתן יוצאים להביא קצת קניות ומגלים שהמדרחוב הראשי נמצא מרחק יריקה מאיתנו ועוברים אליו דרך רחוב צר, אפילו יותר צר וארוך מהרחוב "הכי צר בעולם" בבראשוב, רק פחות מפורסם. זו גם הנקודה שאנחנו מגלים שמעבר לכל השפע, הפינוקים, החנויות המעוצבות והמסעדות של סיביו, סימן ההיכר האייקוני שלה הוא חלונות דמויי עיניים שמסתכלים עליך כמעט מכל מבנה, זה מהמם ומהפנט כמו שזה ספוקי ומוזר וזה שואב אותך לשיטוט אינסופי, כמעט משכר בזמן שקשה שלא להתסתכל בעיניים של הבתים, , תרתי משמע.

בגלל שהנחנו שנגיע עייפים והגיע לנו להתפנק אחרי יום מעבר ארוך, הזמנו מראש מקומות למסעדת בשרים - Benjamin Steakhouse. עוד בסיגישוארה כשהבנו שאנחנו לוקחים את הזמן, דחינו את ההזמנה לתשע וחצי בערב ועכשיו מצאנו את עצמינו מורעבים, בדרכינו (ברגל כמובן) למסעדה שנמצאת ממש ביציאה מהרחוב הצר שאני ויונתן גילינו ממש לא מזמן. המסעדה הייתה טובה, עם יין אדום מפנק בגוף מלא ליד הבשר, אבל אכלנו במסעדות בשרים טובות ממנה. תם לו יום נהדר וארוך. אנחנו מנסים להציץ במדרחוב ההומה שלידינו אבל נרדמים תוך כדי הליכה - זהו הלכה הבטריה.

יום 11 - סיביו

היום אנחנו קמים לנו באיזי. קצת קורנפלקס ויוגורטים בדירה, התארגנות בוקר מנומנמת ואנחנו יוצאים לטייל בעיר.

מאוד כיף להסתובב בסיביו, היא פשוט יפה, מזמינה, מיוחדת, שונה. החלונות דמויי העיניים מכל בניין פשוט מהפטנטים, דורשים צילום מכל זווית.

יש מגוון מגדלים וכנסיות שניתן לעלות אליהם גבוה ולעשות תצפית, כל פעם מכיוון אחר. אנחנו מאוד אוהבים את כל טיפוסי המדרגות האלו, קצת להתאמץ בשביל לראות את הנוף ובסיביו זה בהחלט מתגמל להסתכל מגבוה על הבניינים בלבן של העיניים (תרתי משמע).

במגדל הראשון של הבוקר יש קלפה ענקית על הקיר שמזמינה אותך לכתוב משהו. על אוטומט, אחנו שוב כותבים - BRING THEM HOME NOW לרגע שוב נשאבים למציאות הבלתי נתפסת ולניגוד בין מה שאנחנו עושים עכשיו.

אנחנו עוברים בכמה גשרונים מפורסמים, כיכרות מלאות ברוכלים ומזכרות, מנשנשים מכל הבא ליד, מטיילים בתוך חומת העיר ובמוזיאון נחמד, דוגמים את מוזיאון הטבע שנמצא בבניין מעלף לשימור והולכים לאיבוד בעיר העתיקה בעונג רב.

אחרי ארוחת צהרים קלה ומנוחה בדירה, אנחנו יוצאים להסתובב במוזיאון הפתוח של אסטרה Muzeul ASTRA, אזור עצום בגודלו, 10 דקות נסיעה מאיתנו, שכולו בנוי כדי להמחיש בסגנון חווייתי את סגנונות הבניה ואורח החיים החקלאי של הרומנים לאורך הדורות. למי שהיה בהולנד בארנהיים, זה דומה, רק פחות מוצלח.

יש כאן הרבה מה לראות והיכן להסתובב, עם אגמים ויערות והפעלות מסביב. בכיף אפשר להעביר שם יום ואפשר גם להסתפק באה"צ כי המקום די מעייף.

אנחנו מסתובבים כמה שעות טובות עם גשם וטפוטופים לסירוגין שמרעננים אותנו מהחום הגדול. בערבים לעיתים יש שם גם אירועים פרטניים. אבל לא בדקנו.

אחרי ריסטארט בדירה, אנחנו יוצאים מקולחים ורעננים לאחת מכיכרות העיר שיוצאות מהמדרחוב הראשי, יושבים ליד המגדל המפורסם, לאכול פיצה בינונית במסעדה עם דירוג גבוה בגוגל ושירות לא הכי מוצלח. לקינוח אנחנו אוכלים קיורטוש טרי מאיזה דוכן, מתענגים על צבעי שקיעה ומתרפקים על ערב אחרון בסיביו.

יום 12 - בית הפוך מטריף חושים וחוות דגים - מתקרבים לטראנספרגשן

עוד בתכנון המקורי התלבטנו אם להתחיל את דרך הטראנספרגשן הארוכה, מסיביו וככה להישאר שם עוד לילה, או לצמצם מרחקים ולישון ממש בתחילת הדרך. בשיחה עם חברים שחזרו מרומניה, שמענו על מתחם בקתות קטן בתחילת הדרך, ליד העיירה קרטישוארה, שמאפשר גם להינות מאוירה כפרית ושקט, ליד פלג נחל חמוד, וגם להתקרב לתחילת הכביש. הרעיון קסם לנו, אפילו אם נעביר אחה"צ משפחתי עם קלפים ומשחקים בלי לעשות כלום. למקום קראו Linestea Muntilor הייתה לו חצר קטנה למנוחה, נוף מהמם מסביב (במיוחד לעת שקיעה), ג'קוזי בחוץ (בתשלום כי צריך איזה שעה מראש להבעיר במיוחד עצים) וויי פיי גרוע, קומה שניה עם מדרגות תלולות במיוחד ומזגן נייד ולא מוצלח רק באחד מהחדרים למעלה. אבל זה נתן הירגעות לפני יום טיול ארוך במיוחד ושם ישנו באותו הלילה.

כדי בכל זאת לגוון את היום. ואחרי שניפרדנו סופית מסיביו עם ארוחת בוקר בעיר, התחלנו לנוע לכיוון עמק פלטיניס, אזור סקי בחורף ואטרקציה לחובבי טבע בקיץ. התחלנו בפארק החבלים Arka. כארבעים דקות מאיתנו. קטן לעומת בראשוב, אבל מסביבו נוף מהמם, מסלולים מאתגרים שאפשר במגוון רמות להעביר בהם כמה שעות טובות ואף יותר. הילדים נהנו בטירוף ונשארנו מעבר למה שתיכננו, כתוצאה זו גם הייתה התחנה האחרונה שלנו בפלטיניס וממנה נסענו כשעה אל Brambura Park & Upside down House - פארק הבית ההפוך.

חשבנו שזה יהיה איזה קוריוז עם גימיק בקטנה לנקור על הדרך. אבל באנה, פשש.. איזה מקום - לא ציפינו. הבית הזה עשוי ובנוי בהקפדה על כל פרט קטן וניואנס, אתם למעשה הולכים בבית הפוך אבל שום מילים לא יתארו את החווייה. והיינו במוזיאוני אשליות ובכל מני גימיקים, פה זה היה ממש טוב ולא הפסקנו לצלם בכל מיני תנוחות בזויות מצחיקות. כיף משפחתתי גדול.

עכשיו כבר היינו חצי שעה ממקום הלינה שלנו, שהיה מאוד לא קומיוניקטיבי וענה לנו בדיליי מטורף לשאלות. אבל כהגענו ועשינו self Check in הכל נשכח. הוצאנו מטקות שקנינו בדקתלון ושיחקנו בחצר, פתחנו את השער האחורי וירדנו לנחל, ישבנו מחוץ לבקתה עם נוף ההרים עם איזה משקה קר. ממש כיף.

בשלב הזה הרעב כבר התחיל להכביד ואנחנו נוסעים לאכול ארוחת ערב מוקדמת פחות מעשר דקות מאיתנו ב Albota, Trout Farm, חוות דגים שהיא גם מתחם מסעדה ענק, עם אזור משחקים לילדים. במסעדה מגישים מגוון מאכלים, לא רק דגים, אבל כחובבי דגים כמובן שהזמנו Trout, גם כפילה וגם כשניצל - וסה"כ היה טעים. ברקע בגיע ונפסק לו גשם אחה"צ ואנחנו מעבירים במתחם את הזמן בנעימים. אבל מחכים לחזור כבר לבקתה ולמצות את הזולה שלה עוד קצת עם קצת משחקים ואיזה בירה של סוף לאור שקיעה.

יום 13 - על אגמים, נופים מטריפים ודובים - דרך הטראנספרגשן

הגיע אחד הימים שהכי חיכינו לו בטיול. יום נסיעה בכביש הטראנספרגשן המפורסם. כביש מתפתל, שעובר גבוה מאוד בקרפטים, סגור למעבר רב חודשי השנה ומהווה אנדרטה למגלומניה של צ'אוצ'סקו שהתעקש על הכביש כדרך מילוט מהסובייטים ועלה להרבה רומנים בחייהם. למי שהיה באוסטריה זה קצת מזכיר את כביש הגרוסגלוקנר, אבל יותר ארוך עם אפשרות ליותר מסלולים בדרך.

אמנם סוף שבוע וצפוי עומס, אבל יש לנו מקדמה על כולם כי ישנו בתחילת הדרך. קפה וקורנפלקס בביקתה ויצאנו, מכוונים לעצירה הראשונה שלנו - מפל בלאה. בערך עשרים דקות נסיעה.

עד למפל הדרך לא מעניינת במיוחד, בכניסה ליד החניון יש שוק איכרים קטן ומלא דוכני אוכל ומזכרות. טועמים לנגוש, קרפ, תירס וקיורטוש, אוכמניות ותותי יער. קונים גבינות, נקניקים ולחם לדרך ומתקדמים למפל.

המפל עצמו נראה למרחוק ואנחנו הולכים עד אזור הרכבל להסתכל עליו. התלבטנו אם לעשות את המסלול לקצה המפל אבל בגלל שמתוכנן לנו היום מסלול די קשוח באגם בלאה ולמחרת תיכננו מסלול של בערך 8 שעות הליכה, החלטנו להסתפק בתצפית ולהמשיך.

המקטע הבא עד לאגם בלאה (על הנייר רק איזה 40 דקות) הוא אחד היפים ביותר בכביש. יש המון מקומות עצירה מסודרים וכל פעם שאתה אומר שלא תעצור שוב, הנוף קורא לך לעצור ולצלם. באמת כמו ליסוע בתוך גלויה.

עם ההגעה לאגם בלאה, כבר מאוד עמוס, מטיילים מגיעים משני צדי הכביש וזה לא פשוט, כולל בחניונים. אנחנו מוצאים בסוף חניה אבל אני תוהה מה היה קורה אם היינו באים יותר מאוחר (כשאנחנו חוזרים אני מקבל את התשובה - יותר גרוע מתל אביב). אז אם באים בסוף שבוע בשיא העונה, להגיע מוקדם.

מסתבובבים בשבילים מסביב לאגם. הוא באמת יפה, אבל ראינו יפים ממנו. הקאטצ' האמיתי הוא הנוף מסביב לכביש, בעמק. יושבים על פיסה ירוקה מול האגם שמחליף צבעים בהתאם לזויות של השמש והנוף, עם מחצלת פיקניק מתקפלת ואוכלים את הגבינות והנקניקים שקנינו בשוק של מפל בלאה.

בשלב הזה אנחנו מתקפלים ומתחילים ללכת לכיוון מסלול סופר מומלץ (אבל למיטיבי לכת) מהחלק הצפוני של האגם לכיוון Capra, אגם בגובה 2228 מטרים, מעל אגם בלאה ללא שום גישה אלא רגלית בשביל למיטיבי לכת (עליות די תלולות וכמוהן גם הירידות בחזרה). המסלול אמור להיות סביב 4 שעות באיזי. מה שמסבך לנו את המסלול הוא ערפל פתאומי שמסתיר את האגם, את הכביש וגם את המסלול. לאור העובדה שבמסלול הזה אתה גם מטפס עם הברכיים והידיים ויש פיתולים מאוד צרים ותלולים, לא לראות כלום לצד המצוק יכול להיות מאוד מלחיץ. הרוח מתגברת והיעדר הגשם הופך את החווייה גם לקרה. אנחנו כמובן ערוכים עם מעילי רוח ופליסים לכל צרה והלחץ של מיטל רק מוסיף לכיף ולריגוש של הילדים, ככה זה הם תמיד ביחס הפוך לסטרס שלה :) מצד שני, אם ערפילים שמסתירים את הנוף זה מבאס, ערפילים שמתפוגגים לאיטם וחושפים טפח אחר טפח של נוף עוצר נשימה זה מתגמל. מלמעלה אגם בלאה על רקע הטראנספרגשן נראה משגע.

אגם בלאה מתחיל להתכסות בערפילים

האגם על רקע הטראנספרגשן שמוביל אליו

אחרי איזה שעה וחצי של טיפוס אינאנסיבי עם אונ אנד אוף ערפל ובזהירות אנחנו מגיעים לפסגה ורואים מרחוק את אגם קפרה. בהתחלה ערפילי ובהמשך פנוי מעננים, שמשמי ומשגע. פורשים מחצלת למנוחה קצרה ונשנוש של ירקות ופירות. מרחוק, עם התגלות הנוף אנחנו קולטים שיש אפילו כמה פינות מושלגות, בערך חצי שעה הליכה מאיתנו. ברור לנו שאנחנו הולכים לבדוק את העניין. לרקע רטינות ה "לאאא" של מיטל שמחליטה להישאר לנוח על המחצלת מול הנוף, אנחנו מתחילים במיני טיול נוסף עד לשלוגיות, הולכים לצידו של אגם קפרה המהמם שככל שמתקרבים אליו מגלים עוד מפלון ועוד מסלולים עד האופק.

אגם קפרה (סגור רב השנה לגישה)

השלוגית מתגלה כהצלחה גדולה. קצת קשה לטפס עליהן בלי להחליק, אבל כשזה קורה - יא וואראדי, איזה מרגש וכמה ישראלי מצדינו להתרגש משלג כל פעם מחדש כאילו לא עשינו סקי רק כמה חודשים קודם לכן.

על ההר אין קליטה וכשלפע עוד גל של עננים מסתיר אותנו לחלוטין באופק הרחוק, מיטל נתקפת חרדה. היא עוד רקע מוציאה משלחת חיפוש כשהשמש מפציעה ואנחנו מתחילים שמחים וטובי לב בהליכה חזרה.

הירידה לאגם יותר מסוכנת מהעליה. מאוד תלול ואנחנו שומרים את הילדים קרוב קרוב. הנוף בירידה נקי יותר, עם שמש באויר, מראה מדהים. מגיעים חזרה לאגם והוא כבר הרבה יותר מלא מכשעזבנו, המון דוכני אוכל וחגיגה גדולה. בטעותי כי רבה אני רוצה לקרב את האוטו להיכן שהשוק והתוצאה היא שאנחנו לא מוצאים חניה ונאלצים פשוט להתקדם. בדרך אנחנו עוצרים ליד עוד כמה מפלים ועוד כמה נקודות צילום. הדרך אחרי מפל בלאה מאוד יפה, אבל חצי שעה אחר כך השיא כבר מאחורינו. מסעדה בדרך ליד זרזיף שנקרא מפל צדה את עינינו ואנחנו עוצרים לקפה, גלידות והתרעננות.

כמה חוויות צברנו עד כה אבל הטוב עוד לפנינו - אפילו זהבה ראתה רק 3 דובים. אנחנו עוד רגע עומדים לראות הרבה יותר.

לא הרבה לפני סכר וידראו, יונתן צועק "ראיתי דב ביער". כבר הכינו אותנו לסיכוי שאולי לא נראה דובים בדרך. אז אנחנו זורמים איתו מתוך אמונה שאולי זה הדבר הכי קרוב שנראה ואומרים "כן, וואו, יש פה מלא דובים". קצת אחרי זה כבר לא בכאילו. שני דובים ממש לצד הכביש ואנחנו בטירוף, קצת אחר כך עוד יותר. והם מתקרבים לאוטו, מסתכלים עלינו, ממש בעיניים. הרכב כמרקחה. מה הסיפור של הדובים האלו? יש הרבה סברות, אבל העיקרית היא שמאכילים אותם התיירים ועם השנים הם נהיו עצלנים ותלותיים. 7 דורות של דובים מנוונים אומרים שיש שם בטראנספרגשן שפיתחו תלות בבני אדם. אבל עם התלות לצערינו גם מגיע היעדר פחד ואם לא מקבלים אוכל אז גם מעיזים ללכת ולחפש אותו בכפרים. אקיצר סיפור שמקורו בטעות ושמזין את עצמו.

אחרי מקבץ הדובים וקצת לפני המלון, אנחנו עוצרים בדוכן שהומלץ בפורום למיטטיי או מיטץ' (הקבבים הרומניים). אנחנו רעבים, אז מחנים ובאים להזמין. אבל רגע, האזור שורץ דובים וריח מנגל מטורף באויר. אני שואל את המוכר לדעתו והוא מצביע על גדרות התיל החשמלי מסביב, אני מתרצה, למרות שמאחורה בראש נמצאת המחשבה שבמפתח של הכביש אין תיל. עם הביס הראשון נעלמות כל המחשבות. יושבים בחוץ, אוכלים קבב בין תיל, יער ודב, סוריאלסיטי משהו :)

למלון Posada Vidrau אנחנו מגיעים אחה"צ. הוא יושב ממש על הסכר, עם מזח פרטי נוף לאגם מכל פינה. גם בחדר שלנו מרפסת שמשקיפה על האגם. יונתן ואני עושים סיבוב מיפוי, יורדים למזח, מוצאים את הבליארד ואת הבריכה, משקיפים על הסכר מרחוק. בחדר מיטל ונבו כבר עם בגדי ים ואנחנו הולכים למתחם הבריכה והספא. מנקודה זו ועד כמעט השקיעה אנחנו בבריכה מחוממת, נוף האגם שוטף את המתחם הקטן. מחר אמור להיות יום עם מסלול קשה אז מיטל כבר מזמינה טיפול מסאג' למחרת.

את ארוחת הערב אנחנו עושים על המרפסת של המסעדה מול האגם. אוכל פשוט ובינוני מינוס, מזל שנשנשנו את המיטטיי מקודם, מצד שני מיקום ללא תחרות, השלטים במעליות ממליצים לא לצאת ולשוטט בחוץ בלילה בגלל הדובים. אז לאן נלך? תם ונשלם יום ארוך, עמוס בחוויות ומיוחד.

אולי זה עוזר לתפוסה במסעדה אולי לא - הקשבנו להנחיות :)

יום 14 - הטרק המוחמץ

כל הסיבה בגינה לקחנו שני לילות בפוסדה וידראו ולא המשכנו מיד לבוקרשט הייתה בגלל מסלול שקראנו עליו, מאתגר במיוחד, כולו סולמות, נקיקים ומצוקים העונה לשם Vlea Lui Stan. בנוסף, הוא אמור היה להיות מעגלי - עם הליכה של 10 דקות מנקודת הסיום בסכר לאוטו.

בתיאור המסלול שקראנו, היה רשום שהבחור ראה דובים כשהיה ברגל לאסוף את הרכב. התכתבתי איתו לפני הנסיעה והוא ממש המעיט בדרמה. מצד שני במלון אמרו לנו שאלא אם אנחנו מטיילים עם קבוצה גדולה של לפחות 8 או שיש לנו ספריי דובים, הם לא ממליצים. כשהצענו שיבואו לאסוף אותנו מהסיום או שיזמינו לנו מונית אמרו שזה לא אפשרי. התלבטנו מה לעשות.

בבוקר התארגנו למסלול. התלבשנו, שמנו קרם הגנה, ארזנו כריכים ויצאנו עם הרכב. החלטנו לעשות בנסיעה את הדרך מנקודת הסיום להתחלה ולראות מה המצב. גם החלטנו לא לצאת מוקדם מדי שלא להיות לבד במסלול.

זה היה יום ראשון וללא ספק האזור היה עמוס, אבל לשמחיתנו וגם לצערנו ראינו דובים על הכביש בדרך שאותה הייתי אמור לעשות בסיום לבד ברגל. אנשים שבדיוק סיימו את המסלול ניסו לתפוס טרמפים לנקודת ההתחלה וחשבתי שאולי זה יהיה הפיתרון. אבל כהתקרבנו לחניה שלפני הכניסה למסלול היא הייתה עמוסה ברכבים. המקום היחיד להחנות קצת בהמשך היה תפוס, נחשו על ידי מי? נכון - דובים. אז עם כל תאוות האתגרים שלנו ועם כל תרבות ה"יהיה בסדר" ולמרות שבסוף לא ויתרנו על אף מסלול שתיכננו בטיול עד כה, החלטנו לחשב מסלול מחדש וויתרנו על המסלול שהיה אמור להיות הדודבן שבקצפת, גולת הכותרת של הטיול שלנו - עשינו את זה בלב כבד אבל בתחושת אחריות. במקום נסענו קצת לאורך הדרך קדימה ואחורה וצילמנו כל דב, דובה ודובון שנקרה בדרכנו ואחר כך המשכנו עם הרכב לעיירה קרטואה דה ארגס להעביר קצת זמן מרחק חצי שעה מאיתנו.

איך היה? אז היה חם והיינו מאוכזבים שלא עשינו את המסלול שבשבילו נשארנו באזור עוד לילה. אבל אם מנקים את זה. העיירה הייתה חמודה. יש בה מתחם מאוד יפה של כנסיית "Saint Nicholas" Churc ובגלל שהיה יום ראשון התחושה הייתה מאוד חגיגית. העברנו שם את הזמן עד לארוחת צהריים ואז חתחכנו ל Bistro Subcarpati, מסעדת המבורגרים, שנמצאת בבית מלון בוטיק בחלק של העיר שנראה כמו שיכונים. כשנסענו לשם עם הוייז הרגיש מוזר להתרחק מהחלק היפה וחשבנו שהלכנו לאיבוד, אבל לא, זה היה המקום והוא אחד ההמבורגרים הכי טובים שאכלנו בטיול במקום מסוגנן, זול עם שירות מעולה - ביג לייק!

בשלב הזה יכולנו לחשוב על מגוון מסלולים קצרים אלטרנטיביים, אולי קייאקים באגם, אולי שייט מהמזח של המלון, אבל החום, הכבדות מההמבורגר והבאסה מהבוקר הכריעו - אם כבר יום איזי, אז עד הסוף. חזרנו למלון. בדרך אליו ראינו עוד דובים - זה כרגיל היה כיף נורא כל פעם מחדש - במלון שיחקנו בליארד, קלפים, נמנמנו קצת, מסכים ואת שאר אחה"צ בילינו בבריכה, מיטל עשתה את הטיפול שהזמינה, אכלנו שוב במסעדה הבינונית של המלון מול נוף האגם בשקיעה וארזנו לקראת המעבר לבוקרשט יום אחרי.

יום 15 - הדרך לבוקרשט עוברת בטרמה

אם לא אמרתי, אז הארוחת בוקר במלון המעולה הזה הייתה בינונית באותה מידה כמו הארוחת ערב, אבל היא סגרה את הפינה. יצאנו לדרך לכיוון בוקרשט. המטרה הייתה להגיע קודם כל לטרמה - פארק מים גדול עם הרבה מתחמים ששמענו עליו ביקורות טובות ומשם להתמקם בדירה שהזמנו במרכז בוקרשט.

הדרך לטרמה ארכה כשעתיים ולמעט עצירה קטנה בדרך להתרעננות נסענו ישירות.

הטרמה היא מתחם ענק, מלא בריכות - פנימיות וחיצוניו, מגלשות לכל הרמות, מתחם מבוגרים ועבורינו השוס הגדול - ברים בבריכות השונות עם קוקטיילים שחלקם לא אלכהוליים בשביל הילדים. יש לך צמיד מיוחד שאיתו אפשר לשלם ושפכנו שם משכנתא על כל המשקאות האלו. אפילו הארוחת צהריים, במתחם האוכל שלא ציפינו ממנה להרבה הייתה די טעימה.

כמה טיפים: את הציוד שמים בלוקרים. משלמים לפי חבילות של שעות. אם לא מביאים מגבות מראש צריך לשלם על מגבות. במתחם עצמו ניתן להתסתובב רק עם בגדי ים וכפכפים והם די מקפידים. למתחם מבוגרים לא ניתן להיכנס בלי צמיד מתאים. שאלו הרבה בפורומים על בגד ים צנוע וכו' אז התשובה היא שאין בעיה. כל לבוש שהוא מחומר בגד ים - חולצות ים וכל האססוריז הדומים מתקבלים בלי בעיה.

ואיך היה? מאוד מרענן, מאוד כיף ושובר שגרה אחרי כל המסלולים, העיירות והטבע של השבועיים האחרונים, אבל (למרות שהיינו ביום שני) התורים למגלשות קשוחים מאוד, מאוד!!! והם מאוד מקפידים על הגילאים, אז נבו שהיה אז בן עשר יכל לעשות מגלשות שהיו לו קצת דרדלה ונאלצנו להתפצל מיונתן שרצה את המגלשות המאתגרות יותר. היה קשה להשיג אבובים, הם לא הרשו להיות מחוברים ביחד ואם לסכם את הפארק מים עצמו, למרות ריבוי המגלשות, לעומת הפארק מים בבראשוב, אז הפארק בבראשוב ביום סגרירי ולא עמוס לוקח פי 100, או אפילו פי 128, עם עובדי מתקן זורמים, עם כמות פעמים מטורפת שאפשר לעשות את המגלשות שוב ושוב. עם המסלול אבובים הממכר, עם מפעילים שסומכים על הורה שאומר שהוא יכול לקחת את הילד מחובר איתו במגלשה. מצד שני, אוירת ה relax עם השייקים והקוקטיילים בבריכות של הטרמה, איך שנראה המקום, המתקנים היא ברמה אחרת. בקלות בילינו שם 4 שעות.

נסענו 35 דקות מהטרמה לדירה שלנו בבוקרשט VD Boutique Apartments, היא זמינה בבוקינג אבל דווקא אותה הזמנתי ישירות מול דניאלה המארחת. ההתכתבות איתה לפני ותוך כדי הביקור הייתה מושלמת.

דירה משופצת בבניין ישם בן 2 קומות עם סלון ושני חדרי שינה. לא ענקית אבל אפשר להגיד מרווחת למשפחה של 4. היה נורא כיף לפתוח את הדלת ולהיכנס - האוירה מאוד ביתית, הדירה מעוצבת ומאובזרת היטב, כמו שאנחנו אוהבים, במקרר חיכו לנו בירות ושלל פינוקים, חניה ל 3 רכבים ברוטציה ומיקום שהוא 10 דקות הליכה למדרחוב העתיק של בוקרשט. להרכבים משפחתיים גדולים יותר, הדירה מספיקה גם ל 6 אם פותחים את הספה בסלון ויש גם דירות גדולות יותר. השכנים שלנו שהיו צריכים ליישר את הרכב כדי לתת לנו להיכנס היו טורקים, שנסעו במשך כמה ימים עם הרכב מטורקיה לראות את הבן שלהם מתמודד בטורניר טניס חשוב. מהר מאוד באה השאלה "מאיפה אתם?" בחדשות באותה תקופה המתיחות עם טורקיה הרקיעה שחקים ותהיתי איך יגיב הגבר אחרי שאמרתי שאנחנו מישראל, זה היה מעודד לגלות שלא רק שזה לא שינה דבר, הוא אפילו התרגש וביקש להביע בנו תמיכה.

אחרי התארגנות ומקלחות יצאנו לגלות קצת את בוקרשט ברגל. בוקרשט איך נגיד זאת - לא ממש יפה. אזורים רבים נראים כמו ארכיטקטורה קומוניסטית מתעללת ועם השנים גם מתפוררת. עברנו את הגשר מעל הדמבוניצה, ברקע בניין הפרלמנט המפורסם של צ'אוצ'סקו ובדיוק כשהתחלנו לאבד תיקווה מהעיר נכנסנו לרחובות החלק העתיק, אוסף של מדרחובים, בין שלל כנסיות יפות, בתים בבניה אירופאית קלאסית - חלקם משופצים וחלקם מתפוררים לחלוטין, פה ושם גם מבנים מודרניים אבל מרשימים ומלא חנויות מעניינות ומסעדות - סוף סוף הרגשנו שאנחנו בבירה אירופאית עם מבחר ושפע. נכנסנו לחנות ספרים ענקית, בת שתי קומות שמזכירה את הסיפרייה של הארי פוטר שקיבלה את השראתה מהסיפרייה המפורסמת בפורטו, רק שכאן הספירייה היא מסביב שלמוטיב של עץ לבן - מאוד מומלץ להיכנס ויש גם מה לקנות חוץ מספרים.

היה כיף לשוטט בסמטאות ולמרות שכבר היינו עייפים ותכננו לנשנש משהו קטן ולחזור לדירה, תפסה את עינינו מסעדה קוריאנית מעוצבת מדהים, שיושבים בה מסביב לבורות אש בהן אתה צורב וצולה לבד את הבשר שמגיע. שם המקום Jeonjuu Korean BBQ, האוירה הייה מחשמלת, האוכל טעים (כבר ניסינו דברים טובים בהרבה בג'אנר אבל היה בסדר גמור), מצד שני לא היה מזגן, אתה מחמם את האוכל לבד מה שמגביר את החום והילדים כבר נרדמו לנו באיזה שלב על הצלחת. סיימנו לאכול וחתכנו לשינה טובה בדירה. מחר הוא היום האחרון שלנו בטיול.

יום 16 - בוקרשט

את בוקרשט כמו שכבר די ברור צמצמנו למינימום האפשרי. החום בקיץ הוא בלתי נסבל ושנה לפני כשסיימנו בברצלונה את הטיול בפירנאים, הבנו מה זה עיר בשיא הקיץ וכמה חשוב לדאוג את רב הזמן לבלות בהרים.

אבל בכל זאת, היינו חייבים לתת לבוקרשט קצת כבוד, להכיר אותה, אז הזמנו מראש סיור בעיר, בעברית (שהילדים יתחברו) כדי גם למפות את המקומות המרכזיים וגם ללמוד משהו, בנאפולי ופומפיי הקונספט הזה עבד לנו מצויין. ואם להקדים את המאוחר - גם כאן הוא עבד מצויין!

מיטל הזמינה את הסיור דרך מישהו בשם יעל פרי שהתאימה אותו להרכב שלנו, חיברה אותנו עם עוד משפחה ישראלית עם שתי בנות שדווקא היו בתחילת הטיול שלהם ונפגשנו עם המדריך עמית (מקווה שאני זוכר את השם) ליד כיכר אונירי המפורסת (הכיכר עם מופע המזרקות הצבעוניות), לא לפני שדגמנו כמה נשנשושי בוקר וקפה באחת המאפיות באזור.

עמית הוא רופא מתמחה שנמצא כבר 6 שנים ברומניה, בת זוג רומניה, כבר דובר רומנית שוטפת והוא איש נעים, מלא ידע עם אחלה גישה לילדים. הסיור עובר במגוון נקודות בעיר העתיקה, באנדרטת השואה, בבית קפה שיקים ומסתיים בספרייה שראינו אתמול. הוא כולל הרבה סיפורים וקוריוזים וחיבור להיסטוריה של רומניה ושל המבנים שאנחנו רואים. הילדים מצליחים להיות מרוכזים והכימייה עם המשפחה השניה טובה - סה"כ מאוד מומלץ.

בשלב הזה אנחנו נפרדים מהמדריך ועושים אתנחתא באיזה גלידריית בוטיק שאחריה אנחנו לוקחים בולט (מאוד זול בבוקרשט) אל קניון אפי הענק.

בקניון אנחנו ממצים את תאוות הקניות, קצת בגדים, קצת גדג'טים ופיצ'פקס לילדים, אוכלים טאקו בל לצהריים ולוקחים מונית חזרה לדירה מאוחר אחה"צ.

במקור הזמנו מסעדה שווה בשם KONG שממוקמת בלב איזה פארק שמצריך נסיעה, אבל אנחנו גמורים ומחליטים לוותר. במקום, אנחנו הולכים לבדוק איזה מקום אסייתי שמדורג גבוה בגוגל, אבל אין מצב להשיג מקום, כמה מטרים משם אנחנו רואים מקום בשם Yoshi Izakaya, המקום נראה מדליק ביותר עם ישיבה על הרחוב ובפנים, מקום קטן, דירוג גבוה בגוגל ואנחנו אומרים שלא משנה מה אנחנו לא מוותרים, גם כשאומרים לנו שאין מצב לשבת. מיטל מצליחה לשכנע אותם איכשהו לשרת אותנו, אפילו בעמידה ברחוב ושניה אחרי שהם מסכימים קם איזה שולחן והם אשכרה מושיבים אותנו, מתרשמים מהנחישות. זו המסעדה הכי טובה שאכלנו בה בטיול. אנחנו אוכלים ושותים את כל מה שאנחנו אוהבים - גיוזות ומנות פתיחה מעניינות, מגוון של סושי שעשוי בקפידה - תענוג צרוף ואחלה ארוחת פרידה מהטיול.

בשיטוט חזרה לדירה, אנחנו מקבלים הצצה אחרונה למבנים של בוקרשט מוארים בתאורת לילה. בבוקר שלמחרת אנחנו אורזים זריז ויוצאים עם הרכב לשדה. ההחרה בשלמה סיקסט עוברת חלק וכך גם הטיסה. את הלילה אנחנו כבר עושים בהוד השרון, עייפים אך מרוצים.

לחזרה להתחלה לחצו כאן

למעבר לפירוט אותו היום ליחצו על מספר היום.

יום 1 - הגעה בצהריים, יציאה למכרה המלח סלאניק פארחובה, לינה ב Moon Village Comeranic.

יום 2 - רכבל סיניאייה לפסגת קוטה 2000, מסלול בין פסגות עד לרכבל בושטאני (כולל טיול בבאבלות), חזרה במונית מבושטאני לסינאייה, שיטוט בסינאייה ולינה ב Moon Village.

יום 3 - טרק שבעת המעיינות, אגם בלבוצ'י, מערת יאלומיטה, לינה ב Moon Village.

יום 4 - יום מעבר לבראשוב, מסלול מפל השואגת, טירת וודנסדיי, מגלשת הרים קלינדרו, תצפית ומסעדה מעל פרדיאל, לינה בבראשוב ב Casa Carolina.

יום 5 - מסלול 7 הסולמות, סיור בבראשוב ולינה ב Casa Carolina.

יום 6- תצפית ומסלול הר טמפה בבראשוב, מסלול ורכבל בפואינה בראשוב, מסעדת הציידים. לינה ב Casa Carolina.

יום 7- טיול ג'יפים באזור מגורה ופשטרה, כולל מסלולון בקניון זרנשטי, תצפית על טירת בראן (דרקולה) ומסעדה מקומית - לינה ב Casa Carolina.

יום 8- פארק חבלים אוונטורה ואחה"צ בפארק המים של בראשוב, לינה ב Casa Carolina.

יום 9- שמורת הדובים בזרנשטי, טירת בראן מבפנים, מאפייתPanner Mont Maison , פארק Alpin Coaster, מואיסו דה סוס, מסעדת DOR, טירת ראשנוב ולינה ב Casa Carolina.

יום 10- יום מעבר לסיביו. בדרך, אגם האיזמארגד ב Racosu de Jos, העיירה של המלך צ'ארלס - ויסקורי, עיר המבצר סיגישוארה, לינה בעיר העיניים הניבטות - סיביו ב Stone Way Apartment

יום 11- סיור בסיביו, אחה"צ במוזיאון הפתוח של סיביו, לינה ב Stone Way Apartment

יום 12- מתקרבים לטראנספרגשן. נסיעה לפארק החבלים Arka Park, משם לבית ההפוך Brambura Park & Upside down House, הגעה אחה"צ לביקתה שלנו בקרטישוארה, שנמצאת ממש בתוך הטראנספרגשן, נסיעה לארוחת ערב בחוות הפורלים אלבוטה ולינה בבקתות Linistea Muntilor.

יום 13- יציאה מוקדם לדרך הטראנספרגשן, עצירה במפל בלאה, עצירה באגם בלאה וטרק לאגם Capra, התפעלות מהדובים על הכביש בדרך לסכר וידראו ולינה במלון Posada Vidrau.

יום 14- ויתור על טרק Valeu Lui Stan בגלל הדובים, אבל שוטטות על הכביש עם המון דובים מסביב, תצפית מסכר וידראו על האגם, נסיעה לקורטואה דה אגרש ואחה"צ בספא המלון, לינה ב Posada Vidrau.

יום 15- נסיעה לבוקרשט. עצירה לכמה שעות בטרמה של בוקרשט, הגעה אחה"צ המאוחרות לדירה במרכז העיר ושוטטות בעיר העתיקה. לינה ב VD Boutique Apartments.

יום 16- סיור מודרך בבוקרשט, קניון אפי, ארוחת פרידה מבוקרשט בעיר העתיקה ולינה ב VD Boutique Apartments.

יום 17- חזרה הביתה ולינה בהוד השרון...