שבועיים בפירנאים עם הילדים - חלק א': הפירנאים הספרדיים

כהכנה לקיץ מתיש וחם, חיפשנו שוב יעד הררי עם הזזמנויות להצטנן. הפירנאים צפו כאפשרות בכמה הזדמנויות, מילים כמו פאייה, סטייקים עם מלח גס, אגמים תכולים והרים אינסופיים נזרקו לאויר, משפטים כמו "בריזה קרירה ב 20 מעלות" אבל גם "אוף, שוב פעם לארוז לכל עונה אפשרית#!?" ערפלו את החושים. לבסוף נפל הפור, המלצה חמה מחברים בשכונה גרמה לנו להתקדם. שילוב של נקודות באלעל והזמנה מספיק זמן מראש הפכו את הטיסה לסבילה, לחצנו על "שלם" בכפתור הכחול והופ יצאנו לדרך. ברצלונה - Here we come.

איזה טיול נדיר. טבע אינסופי ועוצר נשימה עם נהרות ואגמים בחמישים גוונים של כחול, אטרקציות (כולל אתגריות) לכל המשפחה, מסלולי הליכה מגוונים, מצוקים דרמטיים מנוקדים בעיירות ציוריות, מסעדת כוכב מישלן בקרביים של הנוף במחיר של סושי משפחתי בתל אביב (טוב אולי קצת הגזמתי) ועיר שכולה גן שעשועים של אדריכלים ואחד ספציפי מיוחד ומשוגע במינו.

מעבר לפירנאים הצרפתיים וההזנקה של הטור דה פראנס

פרולוג

הפירנאים הוא רכס ההרים שמפריד בין ספרד לצרפת ומאחוריו היסטוריה עקובה מדם, ישויות אוטונומיות כקטלוניה וחבל הבאסקים ואפילו נסיכות עצמאית שנותרה לה יחדיו - אנדורה. הרוגע והשלווה באזור, לצד הבערה האתנית שעדיין לא שכחה והיסטוריה רצופת מלחמות דת מעוררים מחשבות גם על אזורינו.

קשה להתייחס לאזור הזה כמקשה אחת כי הוא מאוד נרחב ומגוון, אין לו נקודת עוגן מרכזית, ויש בו יותר מדי אפשרויות, אבל לאן שלא הולכים הוא מהמם, מתאים במיוחד לחובבי טבע ומכיל אינסוף אפשרויות טיול, פעילויות וכמובן אוכל שקל להתחבר אליו. העובדה שכפרים רבים משמשים כאתרי סקי בחורף משפרת מאוד את התשתיות והיצע התיירות.

כל היתרונות האלו הופכים את תכנון המסלול לקשה יותר ומחייבים לקבל כמה החלטות מסגרת ברורות מבעוד מועד כדי לא להגזים בנסיעות וכדי לא להתפזר יותר מדי ואם לאמר את האמת, לקח לנו יותר זמן מהרגיל לצאת מהבלבול...

אחרי הרבה דיונים, קריאת כתבות ברשת, פורום מטיילים בפייסבוק שהיה דליל יחסית לתקופת התכנון שלנו כמו גם ספר "המשפחה המטיילת" שהפעם הרגיש פחות מסודר ונח, בנינו מסגרת כללית שהתמקדה בעיקר בטיול באזורים הרריים, אטרקציות בטבע ומעט זמן ככל הניתן בברצלונה החמה תוך כדי ויתור מודע על החופים של קוסטה בראווה ודורדה (לנו בתמונות זה היה נראה קצת כמו אילת של שנות השמונים) ועל פארקי שעשועים באנדורה ופורט אוונטורה (מודה שקיבלנו קצת קלסטרופוביה מהמחשבות על העומסים והחום).

מסגרת הטיול ומידע כללי

טיסה הלוך ושוב לברצלונה עם אלעל (טיסה שעליה עוד ידובר).

זמן 16 יום החל מסוף יולי.

רכב דרך Rentalcars.com וספציפית חברת Budget, כולל ביטוח ביטול השתתפות עצמית שלצערי בפעם הראשונה אי פעם נאלצתי להשתמש בו ולהפתעתי יש לאמר שעבר חלק וקיבלתי חזרה את הכסף במלואו. הרכב שקיבלנו היה פורד קוגה, אמנם SUV בגודל סביר, אבל עם אחיזת כביש לא מדהימה וגם לא נשארו רכבים אוטומטיים ככה שנאלצנו ליסוע עם ידני (שעדיין היה כיף, אבל פחות) טיפ: כשרציתי להשכיר רכב היו אפשרויות יותר זולות לרכבים טובים יותר אבל הם התעקשו על הגבלת קילומטראג'. בחלקם 2000 והרב 2500. ניסיתי לבדוק בגוגל ולהעריך כמה אצטרך, אבל מכיוון שהיו הרבה נסיעות החלטתי שלא לקחת צ'אנס. אז לידיעה, אם מעגלים למעלה, כל הימים יצאו לנו פחות מ 2000 ק"מ.

מבנה הטיול: שלושה חלקים מרכזיים, עצירה ליום התרעננות בדרך לברצלונה במקום מפתיע ולבסוף ברצלונה.

כוכב ראשון

שלושה לילות בפירנאים הספרדים באיינסה (Ainsa) במלון דירות מהמם, עשר דקות הליכה מהמרכז העתיק של הכפר, כולל בריכת שכשוך על הגג מול הנוף, בופה א.ב אופציונלי ושווה ביותר, מטבח מאובזר וחדר ילדים עם פלייסטיישן. הכוכב הזה כלל טיול בפארק אורדסה, גיחה ליום קניונינג באזור סיירה דה גוארה (Sierra de Guara) וגולת הכותרת - ארוחת ערב של ארבע שעות במסעדת כוכב מישלן, בלב עיר המבצר איינסה, מול נוף עוצר נשימה.

שם המלון: Apartahotel Dos Rios Ainsa.

שם המסעדה (שהוזמנה הרבה מראש ועליה עוד יסופר בהרחבה): Callizo.

כוכב שני

ארבעה לילות באזור הפירנאים הצרפתים, בבקתה מאובזרת אך מבודדת קלות חמש דקות מהעיירה הקטנה אושון(Aucun) על כביש נוף מטריף חושים D918. הבקתה הייתה 15 דקות מארג'לס גזוסט וסה"כ מרחק סביר מכל האטרקציות באזור. לא הייתי אומר שזו הבקתה הטובה ביותר שהיינו בה, אבל היא הייתה זולה יחסית, היו לה מרחבים, חלל מעוצב וכל מה שהיינו צריכים ואם המארחת לא הייתה צרפתייה שלא דוברת אנגלית, בכלל היה למקום פוטנציאל.

ניצלנו את השהות באזור לטייל באגם גוב ובגשר ספרד, בסירק דה גברני, במעבר ההרים קול דה אוביסק, בפארק החיות הפירנאי, במבצר בוסונס, מגלשת ההרים גדרה, עיירות וכפרים, דקתלון וכמובן גולת הכותרת - לוז טירולין, מסלול ויה פראטה משולב אומגות מעל קניון עוצר נשימה שמסתיים בגשר נפוליאון המפורסם - חווייה של פעם בחים!

שם הצימר: Le Nid Montagnard

קישור לאתר של לוז טירולין: Luz Tyrolyn

כוכב שלישי

חמישה לילות בעיירת הסקי ובירת חבל אראן ויאלה (Vielha)בדירה סופנית! מעוצבת, מפנקת ומאובזרת, בית מחוץ לבית שכיף היה לחזור אליו. חמש דקות הליכה למרכז העניינים בחלק העתיק של ויאלה על סימטאותיה הציוריות.

ניצלנו את האזור לטייל בשמורת איגואס טורטס (Aiguestortes) כולל אגם טוראסה, היינו בפארק חבלים, בראפטינג, במסלול ארטיגה דה לין, בעיירות מקסימות, אפילו בהחלקה על הקרח, אכלנו במסעדות טובות יותר ופחות, אבל תמיד עם אוירה מדהימה וגולת הכותרת, שיא השיאים מבחינתינו, המסלול שהוא אחד, אם לא "האחד", בקטגוריית המסלול השווה ביותר - אגמי קולמרס (Circ De Colomers) הידוע גם בכינויו טרק שבעת האגמים. באמת שאין מילים!

לינק לדירה: FeelFree Apartments ויש להם מבחר דירות בכל העיירות באזור וגם באזור הבאסקי בסן סבאסטיאן(לדירה שלנו קראו Mirador Dera Solana)

לינק למסעדה שהכי אהבנו בויאלה, מסעדת סטייקים בשם: Braseria El Raco

ולקינוח

בין ויאלה לברצלונה, דרך של יותר מארבע שעות, עשינו עצירה לריסטארט במקום מיוחד במינו, מלון שמכל חדריו, הלובי והמסעדות יש נוף לגינת טראסות ירוקה ומהממת ובליבה מנזר סנט בנט העתיק והייחודי. יום שהוקדש לקיצור מרחקים מברצלונה, מנוחה ליד הבריכה, ארוחה טובה וכלום מענג. לנו בסויטה מהממת וענקית ובמיקום של 15 דקות נסיעה ממנזר המונטסראט בו ביקרנו ביום שלמחרת.

שם המלון: Hotel Mon Sant Benet.

ברצלונה

את שני הלילות האחרונים עשינו בברצלונה בדירה בשכונת אישמפלה, מרחק הליכה מהרמבלס, הרובע הגותי וכיכר קטלוניה, מעל ברים ומסעדות ואוירת רחוב שוקקת, מרחק יריקה משוק סנט אנטוני. בדירה מרווחת ומעוצבת.

שם הדירה: Weflating Suits Sant Antoni Market.

סה"כ שהינו ב 5 מקומות שונים. כולם הזמנו מראש, עם אפשרויות ביטול, כולן למעט הדירה בויאלה הוזמנו דרך Booking.com (אם כי היא זמינה גם שם).

לפירוט מקוצר של המסלול לפי ימים ניתן ללחוץ כאן

מתחילים....

יום 1 או כמו שאנחנו קוראים לו - ארמגדון.

במקור היינו אמורים לנחות בברצלונה סביב 9:30 בבוקר, לישון בטיסה, ליסוע עם הפסקות ארוכות את ה- 3 ורבע שעות לאיינסה (Ainsa) וגם להינות מאחה"צ ארוך של שוטטות בסימטאות עיר החומה מימי הביניים הזאת עם ארוחת ערב כיפית וסה"כ יום רגוע. תוכניות לחוד ומציאות לחוד.

חודש לפני הטיסה (אותה הזמנו שנה מראש) קיבלנו הודעה מאלעל על דחיה של 3 שעות בטיסה. ניחא כל הבלאגן סביב התאמת ההזמנה של הרכב וניחא אחה"צ ארוך ורגוע באיינסה שהלך קאפוט, שוין, אולי נגנוב רק אוירת ערב מוקדמת, העיקר ליסוע.

קמנו בארבע וחצי בבוקר כדי להכין כריכים ולהגיע לשדה 3 שעות מראש. נראה היה שהכל עובר חלק, התור במסלול הגולד תקתק, אפילו קיבלתי שדרוג לביזנס (אותו תרמתי ברב אצילותי למיטל - ביג מיסטייק!), אספנו את המט"ח שהזמנו מראש ונחנו לנו בסבבה בטרקלין עד הבורדינג.

עם ההגעה לגייט, הסתבר שיש עיכוב בטיסה ולאט לאט התברר שיש במטוס תקלה שמקעקעת אותו. הטיסה מתעכבת ללא זמן מוגדר. תגובת אלעל: "הנה לכם שובר לארוחה, תתפנקו". שוב אני מנסה בקדחתנות לברר עם חברת ההשכרה (שלא עונה) והשירות של Rentalcars (שלא עוזר) אם הם ימתינו לי עם הרכב. בינתיים מסתבר שמחכים למטוס חליפי שעוד לא נחת ואליו עוד צריך להעביר את כל המזוודות, זמן ההמראה נקבע ל 12:20. הילדים אם לא אמרתי כבר ערים מארבע וחצי בבוקר!

ב 12:30 אנחנו כבר על המטוס, שמשום מה לא זז ולבסוף ממריא סביב 13:00. סה"כ 4 שעות עיכוב ו 7 שעות מאוחר יותר מההזמנה המקורית של הטיסה לפני שנה. בטיסה עצמה הילדים ערניים (מדי) ואני איתם לבד בזמן שמיטל לוגמת יין בביזנס. הדיילים כמו חומת מגן מגזגזים אותם אחורה כשהם מנסים לדגום אותה. יענו בידוד מושלם (בשבילה).

אז יש לנו עוד לעבור ביקורת דרכונים, לאסוף את הרכב (שאינשאללה עדיין מחכה לנו) וליסוע יותר משלוש שעות עד איינסה. בתסריט סופר אופטימי נגיע לקראת שבע וחצי-שמונה בלי הפסקות. אוף, אבל בסדר, כפרות.

הסיוט לא נגמר. לא רק שהתור לביקורת דרכונים ארוך, הוא שערורייתי. אחריו, מצב המזוודות גרוע הרבה יותר. יש לנו רק אחת והשאר טרולי אבל האחת הזאת מסנדלת אותנו. באיזה שהוא שלב, אחרי שנראה כי המזוודות לא בטוח יגיעו אנחנו מחליטים להתפצל, מיטל מחכה למזוודה ואני לוקח את שאר המיטלטלין (כולל הילדים) לאסוף את הרכב. בשלב הזה יש רק בן אדם אחד לפני בתור. יש! אבל הזמן שלוקח לעבד אותו מרוקן ממני את שארית התיקווה. רחמנא ליצלן!

עד שמגיע תורי, מסתבר שאין רכבים. צריך לעשות שיחות ולהתקשר לאחראית שימצאו עבורי רכב. הרכב שאני מקבל הוא ידני, חבוט קלות, שרוט ואני כבר מריח שהולכים להלביש עלי עניינים (ולימים גם צודק) אבל בחניון החשוך בברצלונה, ב 35 מעלות, הילדים כבר על הקצה, רבים ומשתוללים, מיטל בעצבים, טפטופי זיעה מלוחה בעיניים, אין זמן ונראה שגם אין טעם לטקס הרגיל של "אחי, תמצא לי רכב יותר טוב, פור פאבור?" יאללה, מעמיסים וזזים.

הלוואי וכאן זה היה נגמר. אנחנו יוצאים מברצלונה השמשית, בחום של 35 מעלות, עוצרים על הכביש המהיר להתרעננות של קפה מגעול ונשנושים וממשיכים בדרכינו. מתחילים לטפס לכיוון הפירנאים ומחליטים לנסות ליסוע בלי יותר מדי עצירות. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד.

לאט לאט המזג אויר מתחיל להשתנות, אפרוריות משתלטת על השמיים ואחריה עננים שחורים, הטמפרטורות הולכות ויורדות, הרוח מתעצמת ומרגישה כלכך חזקה שלפרקים כמעט ומעיפה את הרכב (ואנחנו מדברים על פורד כן? רכב כבד יחסית). ככל שעוברות הדקות מתלווה לרוח גם גשם חזק מאוד (כזה שלא חווינו מעולם) וכל מטח גשם מרגיש כמו דליים של מים שנשפכים מהשמיים. אני בקושי מצליח להחזיק את האוטו ישר, נוסע 20 קמ"ש בכביש של 120, אורות מהבהבים, אני לא רואה כלום. הוישרים משפיעים כמו אויר. מיטל כבר בלחץ וזה ניכר.

תיאורטית מואר בחוץ אבל מרגיש ממש חשוך, אפוקליפטי משהו. אני משחק אותה רגוע, אבל בפנים עולות ספקות "אנחנו מסוגלים לסיים את הנסיעה הזאת עד איינסה? להרים? עוד רגע כבר לא בכביש רחב אלא לצד מצוקים, בכבישים מתפתלים?" בניגוד להרגלי כשמיטל מציעה להתחיל לחפש בבוקינג אפשרות לינה בדרך אני לא מתנגד או מתייחס בביטול. אבל ככל שאנחנו בודקים אפשרויות (או את היעדרן), המזג אויר קצת נרגע, אני מצליח להגביר את המהירות, ואנחנו מתחילים להתקרב לפניה מהכביש המהיר לדרכים הכפריות, זוהי נקודת ההחלטה אם להמשיך או לא.

עדיין לא נגמר, בעצם כאן זה רק מחמיר. יוצאים מהכביש המהיר, השמיים שחורים, גשם חזק וחלש לסירוגין, הרוח קצת נרגעת אבל עכשיו אנחנו מביטים אל תוך אסופת עננים צפופה לפנינו ורואים תופעת טבע מרהיבה (אולי קצת פחות מרהיבה כשאתה בתוכה), תופעה שקראנו עליה בהמשך ונקראית "קומולונימבוס" שזה ענן משקעים ערמתי (כן, בדקתי בגוגל) שהתופעות שמלוות אותו יכולות להיות גשם, ברד, שלג, ברקים ורעמים ולפעמים אפילו טורנדו. זו תופעה קייצית ובמקרה שלנו היא מביאה לסופת ברקים שכמוה לא ראינו. יונתן משתאה וצועק מאחור קריאות של "וואו", מיטל מתחילה לבכות מרב פחד, הברקים מכים קילומטר וחצי מאיתנו, אני מחזיק את ההגה חזק כמו שמעולם לא החזקתי גלגל. בהמשך הכביש מחסום משטרתי, לצדו עץ שרוף (בדיעבד הבנו שבגלל מכת ברק), אני שואל את השוטר אם בטוח להגיע לאיינסה במצב הזה, להפתעתי (ולצערי) הוא לא מרגיע אותי ורק מדגיש את הצורך ליסוע בזהירות.

בשלב הזה אנחנו כבר בדרך הכפרית, מחפשים בטירוף מקום בבוקינג שיהיה פתוח, לא מוצאים כלום, נוסעים בתוך כבישים די טובים האמת, מסלולים מסודרים, אבל לצד מצוקים, ללא תאורה, מופע ברקים של יום העצמאות, גשם, רוח, נוסעים דוח לתוך מה שמרגיש כלא נודע, רב הדרך לבד בכביש עם מעט רכבים וכמעט כולם בכיוון הנגדי, גורמים לך לחשוב אם הם בורחים ממשהו שאתה עוד לא מבין ועל אף שמחשיך מאוד מאוחר (למזלינו) כשאנחנו כבר מתקרבים לאיינסה יש חושך מוחלט בחוץ.

כמעט הסוף. כשאנחנו נכנסים לאיינסה קצת אחרי עשר בלילה שעון ספרד (אחת עשרה ישראל) היא גשומה, אבל הסופה לא משתוללת בה באותה עוצמה. המקום הזה, שאמור היה להיות הכוכב החם שלנו, מקום שבו גם בערב מסתובבים בו עם בגדים קצרים כמו בישראל, מראה עכשיו על טמפרטורה של 10 מעלות. בשעה הזאת אין חניה ברחוב ואני פורק את הציוד בדאבל פארק, בגשם.

הדירה מקסימה, נעימה, מאובזרת והרחוב שהיא בו, ליד הנהר, קצת מחוץ למעגל של העיר העתיקה, שוקק חיים גם אחרי עשר בלילה, גם בקור ובגשם כיאה למקום ספרדי ויש מגוון אפשרויות לאכול גם עכשיו.

אני שם עלי מעיל גשם ועובר את הכביש להביא לנו פיצות ובירה קרה מאיזה מקום קטן. מנצל את הזמן לרענן את הספרדית שלי עם המוכרת.

האדרנלין מתחיל לפוג והעייפות מתגנבת לאיטה.

כשאני חוזר הילדים כבר עם פיג'מה, אנחנו אוכלים ושותים, מסיימים את היום הארוך הזה שהתחיל בארבע בבוקר ועדיין לא נגמר.

את איך שנראה היום שאחרי. אולי אחד מהימים הטובים ביותר שהיו לנו בטיול, לא ניתן היה אפילו לדמיין.

יום 2 הכל מתחיל להתבהר

אנחנו נותנים לילדים ולעצמינו לישון עד מאוחר. המיטות נוחות, הכריות מפנקות ואנחנו מתעוררים בנעימים כשהשמש מתחילה להציץ מבחוץ.

קצת קריר, ברמה של עליונית קלה ומכנס קצר, אבל המזג אויר נראה פצצה, שמשי ובהיר, כאילו יום האתמול היה חלום. המשך היום צפוי להיות עוד יותר חם ובהרבה.

הדירה שלקחנו לא כוללת ארוחת בוקר, אבל למטה במסעדה של המלון על הרחוב, מקום מסוגנן ונעים, האורחים יכולים כל יום להחליט אם הם רוצים או לא לשלם על ארוחת בוקר. יש שם גם מקום לקנות כריכים וקפה וגם אפשרות לבופה מלא שיוצא בערך 25 יורו למשפחה. אין לנו שום סידור לבוקר כי לא הספקנו לעבור בסופר (שפתוח אגב עד 21:00) והבופה נראה מאוד מזמין. בפועל הוא אפילו יותר טוב ממה שנראה, עשיר בכל סוג של מאפה, נקניקים, גבינות, יוגורטים, פירות ועוד. ממש לא אירופאי סטנדרטי. הילדים עפים ומעמיסים, אנחנו מסתדרים עם הקפה הבינוני אבל ממש נהנים מארוחת בוקר כיפית, רגועה ונעימה, מתכננים את המשך היום ומסכמים לא להגזים.

היעד הראשון שלנו הוא קניון אניסקלו (Anisclo), אחת מגולות הכותרת של פארק אורדסה, בצל דיונים בפורום שהזהירו מדרך חסומה ומציאת דרך חלופית. בפועל ההגעה פשוטה מאוד. מגיעים ל Escalona, נוסעים לכיוון כביש הנוף HU-631, מגיעים לפיצול ובו שלט על שיפוצים שמפנה לדרך צדדית לכיוון Buerba (תזכרו את המקום הזה), מרחק 35 דקות מאיינסה, משם ממשיכים עוד קצת לכיוון Vio (אבל לא פונים אליה) ואז ממשיכים עם שילוט די פשוט לאניסקלו.

הדרך מהממת. קצת לפני שיורדים לכיוון החניה, יש מסעדה מול הנוף שמתאימה לאיזה קפה, ארטיק ושירותים ושווה לחזור אליה אחר כך לאכול, אולי אפילו ברגע הזה להזמין מראש לצהריים למה הריחות משם היו מדהימים כשחזרנו, ולא היה מקום לשבת. בלי קשר חובה לעצור שם כי הנוף כואב! נקראת Restaurante As Fuebas de Patricio.

פארק אורדסה ניבט מחצר המסעדה

בירידה מהמסעדה, אחרי איזה שני קילומטר יש חניה עלית שמומלץ לא להחנות בה, כי לחזור אליה אחר כך זה קרחנה לא נעימה על הכביש בחום כבד. ממשיכים עוד למטה כמה שיכולים עד לאזור חניה פצפון ופקחים שמכוונים אותך להחנות לצידי הכביש. בנקודה הזאת יש גם עמדת יערנים ואפשר לקבל הנחיות, המלצות ומפה. כדי לתפוס מקום בחניה התחתונה מומלץ לבוא מוקדם יחסית. כי כשחזרנו מכוניות החנו לכל האורך. וחם. אבל לא להתרגש, זה עדיין לא צרפת ולא ישראל, עבור הספרדים גם עשר-אחת עשרה בבוקר נחשב די מוקדם :)

המסלול הזה ממש נהדר ומתאים באופן מושלם גם ליום חם וגם ליום מעונן. יש כמה דרכים לטייל אותו ולהלן הדרך שלנו (באופן משוחד אנחנו ממליצים).

הולכים לכיוון כנסיית סן אורבז (San Urbez), היא מרשימה חלקית, מוחבאת בתוך מצוק אבל עם נוף יפה ממנה, ממשיכים בין גשרים ושבילים ביער עד למפל שנקרא Cumaz, זו אחלה נקודה לשבת על הסלעים מול המפל (אבל בזהירות) ולאכול כריכים ו/או נשנושים, לשכשך רגליים בנקודות הנמוכות ולנוח קצת. למאריכים ניתן להמשיך משם עוד הרבה, במיוחד אם לא עושים מסלול מעגלי. אנחנו כאן חזרנו חזרה במסלול עד לנקודת פיצול שנמצאת קצת לפני כנסיית סן אורבז (אם הגעתם עד לכנסיה, פספסתם, חיזרו קצת אחורה לחפש את הפיצול), בפיצול מתחילים ללכת עם השילוט לכיוון החניון חזרה. הפיצול מוסיף עוד איזה חצי שעה - ארבעים דקות למסלול עם עליות תלולות אבל הוא מאוד מתגמל, בדרך רואים את מפל זנב הסוס, כשמו כן הוא, מיוחד ונהדר, ניתן ללכת מסביב וממש לעמוד באמצע שלו (בזהירות). כל הדרך נטו בלי עצירות זה בערך שעתיים וחצי וכ 4 קילומטר. אבל כיף לעשות עצירות וזה מקום מהמם.

קניון אניסקלו - מפל זנב הסוס

בשלב הזה כבר מאוד חם. אנחנו עולים לרכב באזור שלוש אחה"צ והולכים לחפש משהו לאכול. המסעדה שראינו בתחילת היום מלאה, אז אנחנו נוסעים לכיוון Buerba שמתגלה כמקום פצפון, כפרון קטן בסגנון קלאסי, עם איזה שני מקומות פתוחים. אנחנו מתיישבים בכיכר הכפר מול הכנסיה, בר מסעדה קטן ומולו שולחנות בחוץ תחת צל נהדר של גפנים ובריזה כיפית, אוכלים איך לא גבינות, נקניקים וברוסקטה, בולונז (שנבו שיבח) והמבורגר ליונתן לצד יין לבן מקומי צונן שסוגר את הפינה. תענוג. למסעדה קוראים El Fresno Bar Terraza ממש במורד הרחוב עד הכיכר.

אור יום יש באזור כמעט עד עשר בלילה ואם לא חוויות היום שאתמול והעובדה שיש לנו הזמנות למסעדה מפונפנת בשבע וחצי, כנראה היינו ממשיכים לעוד מסלול משם (במקור תוכנן שביל המנזרים בטלה), אבל לאור הנסיבות והשעה אנחנו חוזרים בדרך המהממת למלון באיינסה, מחליפים לבגדי ים, לוקחים מגבות בקבלה ועולים לבריכת הגג הקטנה מול נוף ההרים לשכשך ולאזן את החום הכבד מסביב בקפיצות למים קפואים. הילדים נהנים בטירוף ו.. גם אנחנו, לא מאמינים שרק אתמול הגענו לשם בסופה מטורפת.

כוכב מישלן עם הילדים

מסעדת Caillzo (רחוב קטן בספרדית) נמצאת בכיכר הראשית של העיר העתיקה של איינסה, מרחק עשר דקות הליכה במעלה הגבעה מהמלון שלנו. זוהי מסעדת כוכב מישלן שמציעה ארוחת טעימות (הייתי קורא לזה חוויית טעימות) ויושבת בקצה סימטה מהממת של עיר החומה הזאת על נוף משגע שניבט מכל שולחן במסעדה.

התלבטנו קשות אם אנחנו לא מתבזבזים על מסעדה כזאת עם הילדים, אבל בהמלצת חברים החלטנו שזו חווייה מיוחדת ושאנחנו מהמרים. הזמנו חצי שנה מראש, אבל אפשר היה לבטל עד שבוע ההגעה במקרה הצורך. המחיר הוא יקר, אבל לא מפיל בשביל מסעדת כוכב מישלן, 105 יורו למבוגר (יש גם תפריט של 125 שצריך קיבה של ממוטה בשביל להיות מסוגל לו ומזל שהתאפקנו) ו 35 יורו לילד. להתאמת יינות מקומיים לארוחה (הרבה מהם וכן, וואו) הוספנו עוד 60 יורו.

הספרדים אוכלים מאוחר, הזמנו לשבע וחצי שזה בדיוק שעת פתיחת המסעדה אבל הכינו אותנו מראש שזה עשוי לקחת 4 שעות של טעימות ולא בגלל שמחכים המון לאוכל, ההיפך בגלל שיש המון אוכל והמון הפתעות!

התלבשנו חגיגי, אבל עדיין קייצי (שאגיד שוב כמה זה אפוקליפטי לעומת המזג אויר יום קודם?) והלכנו קצת מוקדם יותר (כעשר דקות הליכה מהדירה שלנו) כדי להינות מסימטאות העיר המהממת הזאת, שהיא קטנה מאוד אבל גם ממש כיפית ומיוחדת. הצטיידנו בטאבלט וניידים לילדים רק כדי לגלות שאין במסעדה Wi-fi, נו שוין.

קבלת הפנים מרנינה, עוברים בכמה עמדות במסעדה, במרתף היינות, בברים שונים ובשולחן עצמו וזה פשוט מופע, שהוא גם טעים. הכל מעוצב למשעי, הנוף מסביב נכנס לריאות, הכל זה אינטרפטציות של הפוך על הפוך, כמו מרק בצל שמוגש בכוס של קפוצ'ינו ונראה כמו קפוצ'ינו, או פמוטים שהנרות שלהם אכילים בטעם של פואה גרה. לילדים גלגלו את אחת המנות על מטבח של איקאה עם תמנון מגולף מנקנקייה ועוד ועוד, קצרה היריעה מלתאר את החווייה הזאת שסיימנו אותה לקראת אחת עשרה וחצי, על הברכיים, מתחננים שלא יגישו לנו קפה אלא רק חשבון ושיתנו לנו לשים כבר את הראש על הכרית. ללא ספק זו הייתה ארוחה ארוכה, כבדה, מענגת ברמות קשות ומחר היה מתוכנן לנו יום אינטנסיבי, הילדים נחרו במיטות עוד לפני שהספקתי להוריד את הנעליים.

יום 3 קניונינג הדור הבא

אחת מהחוויות הזכורות ביותר והמהנות ביותר שהייתה לנו בצפון יוון שנה שעברה הייתה קניונינג. זו הייתה פעם ראשונה ולא ידענו למה לצפות. גילינו שזה בעצם מסלול לכל דבר, רק במקומות שלא ניתן לטייל בהם סתם כך בלי ציוד מתאים, טיול שלא לוקח שבויים ולא נותן למצוקים, מים, מפלים ומכשולי טבע לעצור אותו. היה ברור לנו שחייבים לשלב פעילות כזאת גם עכשיו.

אזור סיירה דה גוארה (Sierra de Guara) מפורסם מאוד בפעילות הקניונינג שלו ובגלל זה הסכמנו להרחיק שעה וחצי דרומה עד אליו, אבל לא הבנו עד כמה מדובר בניו זילנד של הקניונינג! עם מעל 300 מסלולים שונים שצריך חייים שלמים לחוות את כולם ומדריכים סופר מקצועיים שכל יום בהתאם למצב בשטח, לרמת הכושר והניסיון מחליטים באיזה מסלול לבחור. החברה שבחרנו לעשות את זה איתה נקראת Expediciones, בניהולו של יאן והם היו פשוט מדהימים.

האם הקניונינג עמד בציפיות? וואו, הרבה מעבר. הילדים לא ידעו את עצמם מאושר. וזה היה מאוד שונה ממה שחווינו ביוון, אתגרי יותר, ארוך יותר ושונה. אם ביוון זה לקח 3-4 שעות, כאן הלכנו מהרגע שנכנסנו לקניון ועד היציאה כ 8 שעות. המקטע הכי קשה היה ההליכה בחום אל תוך ערוץ הקניון דרך העייריה Rodellar, משם מעבר בנקיקים תוך שימוש בסנפלינג יבש, מסלול עד למעיין שבו מלאנו מים, ארוחת צהריים ליד הנהר, לשים את החליפות הסופר צמודות בחום (סיוט) ולמים.

המסלול בתוך המים כלל סנפלינג רטוב בתוך מפלים ונקיקים, גלישה מגובה על הסלעים, קפיצות למים בגבהים שונים שהקיצונית בהן מגובה שש וחצי מטר! בין בולדרים ענקיים. לכל מי שלא רוצה לקפוץ המדריך מנסה למצוא מעברים אלטרנטיבים כמו במקרה של מיטל. בין לבין שוחים בתוך מערות קטנות, מטפסים על בולדרים, צפים בבריכות בצבע כחול וירוק וטורקיז ולבסוף, מורידים את חליפת הצלילה ועושים את היישורת האחרונה בטיפוס תלול מאוד החוצה מהקניון אל היכן שמחנה הרכב.

זו ללא ספק פעילות מאומצת, צריך ללכת, לטפל בחבלים, לטפס, לקפוץ, אבל זו גם פעילות סופר מתגמלת, חווייה משפחתית אמיתית. והיה גם עוד טוויסט. אנושי. למסלול עצמו ציוותו לנו משפחה של צרפתים. שני בנים בגילאים לא רחוקים מהבנים שלנו. הם היו מוסלמים, אלג'יראים במקור, מחוברים מאוד למקורות שלהם (וואג'די וסג'אד), עם אבא חובב אתגרים ודובר אנגלית ולרגע חשבנו שהישראליות שלנו תהיה עניין. החיבור שלנו היה מיידי. הילדים הפכו לחבורה, בלי שפה, בלי היכרות מוקדמת, הצליחו לתקשר, לעשות צחוקים, לשדל אחד את השני לאתגרים, לעזור, להתחבר. אי שם בספרד, יהודים ומוסלמים בלי מחסומים, בלי מטענים, אנשים. החלפנו טלפונים והבטחנו להחליף תמונות.

בעמדה של Expediciones, לשם חוזרים עם הרכב להחזיר את הציוד, שתינו איזה משהו קר וניסינו להחליט מה הלאה. במקור כשחשבנו שזו פעילות של 3 שעות, תכננו לעצור באלקזאר, שנמצאת ממש בדרך חזרה ולאכול בה. אבל השעה המאוחרת יחסית, העייפות והעובדה שיש לנו עוד שעה וחצי נסיעה הכריעו לחזור לאיינסה. יאן המליץ לנו על מקום נחמד של המבורגרים ממש על הכביש ליד Bierge ולשם כיוונו.

שש בערב. מסעדת Bar Meson del Alcanadre. ממש על הכביש הפתוח. ישיבה בפרגולה ענקית, מול נוף פתוח, בריזה סופר נעימה, בירה קרה ביד ואיך לא? הדבר היחיד שהמקום מציע - המבורגרים. יש מכל סוג, עוף, בקר ואפילו צבי.

אנגלית ברור שלא מדברים אבל חמודים רצח. אוירה של סייסטה עם שירות טוב. מדריכי סנפלינג מקומיים עושים צחוקים בשולחן ליד. ההמבורגר וואלה טעים, למרות שהלחמניה - מן הכלאה בין פיתה לפרנה - קצת קשיחה משהו.

ויש מצב, שעם הסוטול הזה, בין המבורגר, בריזה, בירה וארטיק, כשמיטל יושבת לה עם עיניים מזוגגות, היא גם שוכחת שם את התיק שלה, עם הארנק, כרטיס אשראי, ערכת עזרה ראשונה ועוד. למזלינו, יום אחר כך, בשיחה מקרטעת בספרדית עם הבעלים הוא גוזר את הדברים החשובים ושולח לנו צילום ואם מישהו מקוראי שורות אלו יגיע לשם אי פעם, אולי ישיב לנו את הפריטים הסנטימטליים מהתיק. מה שבטוח, שליסוע חזרה בדרך המפותלת מאיינסה לא היה לנו כח.

יום 4, יום אחרון באורדסה ומעבר לצרפת

היום צפוי גשם לסירוגין ומזג אויר מעונן חלקית. במקור שקלנו ביום הזה לעשות מסלול נוסף בפארק אורדסה בדרך לצרפת או ליסוע דרך רכבת ארטוסט ואגם ארטוסט בדרכים הרריות, יפות יותר אבל גם איטיות יותר. האפשרות האחרונה הייתה המועדפת עלינו כי עוד היינו עייפים מהקניונינג של אתמול אבל בהתכתבות עם האתר ובדיקת מזג האויר, גילינו מילה חדשה: Overcasting ונראה היה שאין טעם להגיע למקום - גשום, מעונן ולא נראה כלום. צריך לאלתר.

כטבעם של ימים מאולתרים. יצא יום מצויין. תחילת היום באיינסה הנעימה והמעוננת קלות. קמנו באיזי, הלכנו לאכול ארוחת בוקר בבופה של המלון, אגיד שוב, היה ממש כיף לשבת שם. בעודינו יושבים לסיבוב קפה אחרון, מתכננים את היום, הילדים חותכים למינוס אחד, אזור ענק עם פלייסטיישן, שולחן כדורגל ועוד, הם נשארים שם גם בזמן שאנחנו אורזים, מאוד נח.

מעמיסים את המזוודות ומכוונים לכפר טלה (Tella-Sin). ביום הראשון באורדסה לא הספקנו להגיע אל שביל המנזרים של טלה, אחד המוממלצים שלנו וזוהי נקודת ההתחלה של היום.

בטלה פשוט קסום. מעטה העננים והדרך המאוד תלולה וצרה נותנים לנוף אוירה אחרת לגמרי, קצת מסתורית, עננים זזים תדירות ומציגים את הדרך באור אחר, חושפים חתיכת הר נוספת ועוד פיסת נוף. לפי התחזית דווקא החלק הזה של היום אמור היה להיות שמשי, אבל אנחנו מתחילים את המסלול מכיכר הכפר הקטן שנמצאת ליד מוזיאון הדובים (הקטן עוד יותר) עם טפטוף קל ואויר קריר אבל סה"כ נעים.

המסלול יוצא ממש מהכפר ועובר בין הבתים עד שנכנסים לשביל ביער שמוביל למנזרים. אין מקטע במסלול הזה שלא כיף ללכת בו. בתי הכפר מעלפים, תחושת אותנטיות באויר, השבילים ביער מהנים, הנוף מהמנזרים נהדר ואנחנו זוכים לראות אותו גם מעונן וגם עם הבלחות של שמש. עושים איזה פיקניק קטן, צחוקים ושטויות במסלול, מתחבאים אחד לשני בגומחות של המנזרים הקטנים ולוקחים הכל באיזי, פשוט בוקר כיף.

טלה נותנת לנו אנרגיה לדרך הארוכה לצרפת ודרך ביאלסה ופראזאן אנחנו מתקדמים למעבר הגבול עם צרפת. בזמן שאנחנו ממתינים למחסום בגבול, מולינו "סתם" מפל גדול שנופל מול המצוק שמולינו, פרידה מספרד.

בגבול עם צרפת

היציאה מהמנהרה הארוכה לצד הצרפתי באמת מרגישה כאילו מביאה אותך לעולם אחר. מעטה כבד של ערפל, כבישים מאוד צרים שמורידים אותנו לכיוון נהר מקסים. הכפרים נראים לגמרי אחרת מהצד הספרדי. ממשיכים ליסוע ונהנים מהנוף, קצת אחרי העיירה Saint Lary Soulan, שעה ורבע מטלה, אנחנו רואים איזה מבנה מסקרן בדרך שנראה כמו מאפייה. עוצרים לאיזה קפה ומקבלים הפתעה נעימה לפרצוף!

המקום שנעצרנו בו נקרא Jòia - Restaurant à desserts והוא מקום מיוחד לקינוחים, גלידות הום מייד, מאפים ארטיזן וקפה משובח. הוא מפתיע בעיצוב המודרני, אקלקטי ומרווח שלו. הקומה השניה מחולקת למגוון אזורי רביצה מעוצבים בצורות שונות ואנחנו בוחרים אחד שבו אני ומיטל יושבים על ספת ענק (לבנה) והילדים מולינו על השטיח מציירים על השולחן. זו הפעם היחידה בטיול ששתינו קפה אמיתי, מצויין, לא זול אגב, Flat White (יענו הפוך חזק) עבורי וקפוצ'ינו למיטל, גלידה לילדים ועוגה לכולם. עצירה פשוט מענגת כשבחוץ גשם שמתחיל להתגבר.

מתקדמים לכיוון הצימר שלנו, מרחק שעה וארבעים משם, נכנסים לאוטוסטרדה ויורדים באזור העיר לורדס (Lords), עיר (כך מסתבר) שמהווה את מוקד המשיכה החמישי בחשיבותו לנצרות בעולם, אליה מגיעים חולי כל העולם הנוצרי לברכה והחלמה (סוג של אומן נוצרי?), תכננו כמה פעמים להגיע ולראות את מצעדי הצליינים שמתחילים אחה"צ אבל לצערי לא הספקנו.

הדרך שלנו עוברת בארג'לס גזוסט (Argelès-Gazost), כפר קטן אך מאוד מרכזי בפירנאים הצרפתיים, מרחק רבע שעה נסיעה מהצימר שלנו. היום הוא יום ראשון, הגשם נחלש וכשאנחנו נכנסים לכפר יש כמה כבישים חסומים בגלל יריד מקומי. אנחנו מהמרים ומוצאים חניה בחניון ציבורי די קרוב (אפילו חינמי) והולכים תחת מעטה הטפטופים לשוטט בין החנויות והדוכנים, מופעי הרחוב והאוירה השמחה במדרחוב הראשי של העיירה. השוטטויות מובילות אותנו לחנות גבינות ונקניקים שנראית מאוד מקומית ומאוד פופלרית. המוכר מפנה אותנו לאשתו שיודעת אנגלית. הם בשוק שאנחנו מישראל "כל כך רחוק?" (כגילוי נאות עד לנקודה זו, גם בספרד ולימים כמעט עד סיום הפרק הצרפתי שלנו אנחנו לא רואים יותר ממשפחה ישראלית אחת). האישה סופר נחמדה, נותנת לנו לטעום מלא דברים ולבסוף עוזרת לנו לבחור כמה גבינות ונקניקים, יין לבן מקומי וגם שולחת אותנו למאפייה קרובה להשלמת הבגט והלחמים המתבקשים. שמחים וטובי לב, אחרי עוד כמה נשנושים ופיצ'פקס בדוכנים אנחנו חוזרים לרכב ונוסעים 15 דקות לבקתה שלנו ליד אושון (Aucun).

על הביקתה ושאר חוויותינו בצד הצרפתי ניתן לקרוא בחלק הבא של הפוסט.

לחלק ב' - הפירנאים הצרפתיים לחצו כאן

לחלק ג' - בחזרה לפירנאים הספרדיים וברצלונה לחצו כאן

פירוט מקוצרר של המסלול:

פירנאים ספרדיים

יום 1 - נחיתה בברצלונה ונסיעה לאיינסה.

יום 2 - מסלול קניון אניסקלו, א.צהריים ב Buerba, שוטטות במרכז הכפר איינסה וארוחת ערב במסעדת כוכב המישלן Callizo.

יום 3 - קניונינג באזור סיירה דה גוארה. ליד Bierge. לינה באיינסה.

יום 4 - שביל המנזרים בטלה, נסיעה לצרפת דרך ביאלסה, יריד יום ראשון בארג'לסט גזוסט ולינה בבקתה ליד אושון לארבעה לילות הקרובים.

פירנאים צרפתיים

יום 5 - טיול לאגם גוב וגשר ספרד, העיירה קוטרקט, מופע עופות דורסים במבצר בוסונס.

יום 6 - ויה פראטה ואומגות בלוז טירולין (מסתיים בגשר נפוליאון), מסלול סירק דה גווארני והעיירה גווארני. מגלשת ההרים גדרה, ארוחת ערב וביקור בלוז סן סובר.

יום 7 - גן החיות הפירנאי בארג'לס גזוסט, כביש הנוף D918 עד מעבר קול דה אוביסק. מסלול באזור מעבר ההרים.

חזרה לפירנאים הספרדיים

יום 8 - נסיעה לספרד דרך העיר טראבס, הצטיידות והתפנקות בדקתלון, הגעה לספרד למסלול ארטיגה דה לין. שוטטות במרכז ויאלה וארוחת ערב בסטקיית אל ראקו. לינה בויאלה לחמישה לילות הקרובים.

יום 9 - פארק החבלים נטואראן, ארוחת צהריים וכדורגל שכונתי בעיירה בוסוסט, החלקה על הקרח בויאלה.

יום 10 - נסיעה לאיספוט למסלול בשמורת איגואס טורטס. ג'יפ לאגם אמיטג'ס וממנו מסלול רגלי לאגם מאוריצי. בסיום המסלול שוטטות וארוחת צהריים באיספוט וחזרה לויאלה.

יום 11 - ראפטינג מהעיירה יאבורסי עד ריאלפ ואחר כך קיאקים באגם טוראסה.

יום 12 - מסלול אגמי קולומרס מנקודת ההתחלה בבאנס דה טרודס. ארוחת ערב במסעדת Wooloomooloo ופרידה מויאלה ללילה אחרון.

יום 13 - יום קיצור מרחקים לברצלונה. נסיעה של כשלוש שעות למלון מון סנט בנט. רביצה במלון, בבריכה וארוחה במסעדת המלון.

ברצלונה

יום 14 - נסיעה ל"הר המשונן" מונטסראט כולל רכבת שיניים למנזר, ביקור במנזר, הפוניקלור ומסלול נופי בירידה התלולה לתחנה. נסיעה לברצלונה ושוטטות בהרמבלס ובסימטאות הרובע הגותי. לינה בברצלונה בשני לילות הקרובים.

יום 15 - ארוחת בוקר בשוק סנט אנטוני, נסיעה למוזיאון המדע בברצלונה, חזרה לכיכר קטאלוניה לצהריים וקניות, פיצול: חצי הולכים למוזיאון ברצלונה בקמפ נאו והחצי השני לבית של גאודי - קאזה באטיו. בערב ארוחת פרידה מהטיול בסטקיית Le Selva.

יום 16 - טיסה חזרה לארץ ב 11 בבוקר שעון ספרד.

בחזרה להתחלה ליחצו כאן