צפון יוון ואתונה - טבע, פשטות ואנשים טובים, שבועיים עם הילדים

צפון יוון הוא יעד מדהים, ירוק, הררי, מלא מים, אטרקציות נהדרות בטבע, קניונינג, רפטינג, טיולי סוסים, אוכל מעולה (שמתאים מאוד לילדים), מחירים זולים והוגנים (כבר שכחנו מה זה לקבל תמורה לכסף) והיוונים מקסימים ומזמינים.

רבים נוטים לחשוב (בטעות) שהנוף מזכיר קצת את הגליל וקל וחומר תהינו איך זה ירגיש לטייל בצפון יוון אחרי שהיינו באלפים הצרפתיים רק חודשיים קודם לכן - אז התשובה היא שזה ממש לא הגליל, וזה שונה מהאלפים ולא נופל מהם - זה עוצמתי ומגוון, מיוחד ושופע מים ויש את המנזרים התלויים במטאורה שרק בשביל זה לבד שווה לבוא - ללא ספק אחד הטיולים הטובים שעשינו, מתחרה קשה בתואר הטיול הטוב ביותר.

פרולוג - איך הגענו לצפון יוון?

בנובמבר 2021 טסתי לכנס במלטה. בסוף השבוע אמור היה להיות יום הנישואים שלנו. הרבה פעמים שקלנו לבקר באתונה, אבל משהו בניסיון העבר שלנו ביוון, בעיקר באיים, קישר לנו את האוירה לבטן גב ואוכל בינוני שמכוון לתיירים, איכשהו אתונה תמיד ירדה מהפרק בשביל משהו אחר.

רצה הגורל והקונקשיין למלטה עבר דרך אתונה וככה בספונטניות קבענו להיפגש באמצע הדרך ולבלות את סופ"ש הנישואים בגט אוואי אתונה. אז איך היה? אין מילים לתאר, התאהבנו מיד, באנשים, באוכל, במזג אויר, באוירה, בוייב, במחירים. אתונה היא הכל מהכל, לא מפולצנת, היסטורית, מלאת אותנטיות, אוכל מסורתי וטברנות לצד פיוג'ן שלא מבייש את תל-אביב, היא לא עיר אירופאית קלאסית, לא הכי יפה, לא הכי נקייה, אבל יש בה משהו, שכלכך התחברנו אליו, היה לנו ברור ללא צל של ספק שעוד נחזור.

חצי שנה קדימה, אביב 2022, שיחה עם חברים שטיילו כבר פעמיים בצפון יוון זורקת אותנו שוב לקולות של פיראוס ואנחנו נכנסים לבליץ של קריאת כתבות ומידע ללא הפסקה. יש לנו טיסת קיץ מוזמנת כבר לצרפת, ביוני אנחנו בברלין - ניסע לעוד מקום? באותה שנה? מייל פרסומת של Aegean "מבצע מיוחד - ילדים טסים בחינם!" הטה את הכף - יאללה, פוסט קורונה בליץ. נוסעים בסוכות.

מסלוניקי או מאתונה? עם או בלי פליון?

רבים מתלבטים אם להתחיל את הטיול בצפון בסלוניקי או באתונה. יש הרבה דעות לכאן ולכאן. מקריאת ההקדמה שלי, ברור שלא היה לנו צל של ספק שאנחנו חוזרים לאתונה שוב, הפעם גם עם הילדים. אבל יש גם יתרונות נוספים להחלטה - תדירות הטיסות, זמינות הרכבים, אוטוסטרדה מאוד נוחה עד הצפון, הזדמנות לכמה נקודות עצירה יפות בדרך והכי חשוב - יש לנו חוק לא כתוב שאת טיולי הטבע שלנו אנחנו לרב משלבים או מסיימים בכמה לילות של אוירה עירונית ומה יותר טוב מאתונה?

עוד התלבטות של הרבה מטיילים היא האם לשלב את פליון או לא. מכיוון שנסענו באוקטובר היה קל לוותר על חופים והחלטנו לעשות עוד גיחה רק לפיליון בפעם הבאה, שכנראה תתחיל מסלוניקי.

קצת לוגיסטיקות

זמן 13 ימים ברוטו (12 נטו) בשבוע השני של אוקטובר (סוכות), הורים פלוס שני בנים בני 8 ו 11

טיסה עם Aegean , קנינו במבצע מצויין שכלל טרולי, מזוודת עליה למטוס, ארוחה ומושבי פריוריטי סביב ה 200 יורו לאדם.

רכב הזמנתי דרך .Rentalcars.com עם חברה מקומית (שזמינה גם בספרד ואיטליה) שנקראית Centauro. כרגיל SUV משפחתי, ביוון המבחר פחות מרגש, אז התפשרנו על פג'ו 3008 שעשתה את העבודה וגם הייתה אוטומטית (לא - ממש לא חובה SUV בהרי יוון, כל רכב עובר בכל מקום שם, אנחנו פשוט מעדיפים).

שני טיפים: ראשית, מהניסיון בצרפת באוגוסט ולמרות שאני חולה הגה ואוהב הילוכים, לקחתי אוטומט וזה מאוד שדרג את חוויית הנסיעה בהרים. שנית, השירות ומהירות קבלת הרכב והחזרתו היו מעולים, אבל החברה נמצאת מרחק 10 דקות מהשדה בשאטל. זה אמנם הוזיל את המחיר, אבל בשורה התחתונה זה עדיין גורם מאוד מעכב ופחות נח, גם בהלוך וגם בחזור. המלצתי האישית לשכור בטרמינל. בנוסף, היכנשהו כמה ימים קדימה כשהיינו עמוק בהרים נדלקה לנו מנורה שמעידה על חוסר בתוסף מנוע חיוני. בהנחיית המוקד הייתי צריך למצוא לבד תחנת דלק שמוכרת אותו ולמלא על חשבוני. אמנם קיבלתי החזר אבל זה שיבש לנו את אחד הימים במקום שכוח אל בלי תחנות דלק וקצת הוריד לי מ Centauro ...

שימו לב! צריך גם רשיון נהיגה בינלאומי תקף ביוון.

לינה: הפעם בשונה מהרגלינו, שזה לקחת כוכב מרכזי ארוך, לאור המרחקים ישנו בכמה מקומות: את הלילה הראשון, בעיר מעבר מפתיעה ביותר - ארטא Arta, בדירה שנקראית K-Houses A1, ממש במרכז, אחר כך בכוכב של 4 לילות בצומרקה, בעיירה בשם פרמנטה (Pramanta), באירוח ביתי, מקומי וקסום, מרחק 5 דקות הליכה מהמרכז הקטן של הכפר במקום שנקרא Oikies Katogi, אחריו כוכב של 4 לילות באריסטי (Aristi) שבזגוריה במלון בפאתי הכפר שנקרא Aberratio Boutique Hotel ,לילה במטאורה בעיירה קלמבקה ב Monastiri Guesthouse, ולבסוף שני לילות באתונה בדירה, בלב שכונת האקרופוליס שנקראת איך לא Apartment at the foothills of the acropolis

סה"כ 5 מקומות לינה - הכל הוזמן דרך בוקינג מראש עם אפשרות ביטול.

מידע: האתר של סיוון זמיר והפורום בשם זה "צפון יוון והאיים עם סיוון זמיר" התגלה כמקור מידע עשיר ומצויין. את האתר השלמנו עם קריאת חוויות מטיילים באנגלית (כי בעברית לא היו פוסטים מקיפים שהתאימו להרכב המשפחתי שלנו), עוד סייעו סיפורי דרך של חברים שחזרו מחודש באזור ומשני פורומים מאוד פעילים בפייסבוק. ועדיין, הרגשתי צורך לכתוב פוסט מקיף וקוהרנטי שיוכל להתאים במיוחד למשפחות כשלנו שאוהבות לטייל ורוצות קצת צבע מאחורי רשימת המכולת של האתרים כי עד שלא טיילנו שם, חייב להודות שהיו הרבה דברים מבלבלים בתכנון הטיול הזה... היום להבנתי יש כבר שני ספרים לאזור - של סיוון זמיר ואפילו של "המשפחה המטיילת".

לסיכום מקוצר של תוכנית הימים לחץ כאן

עונת השנה וישראלים

החודש הוא אקטובר, מחשיך יחסית מוקדם סביב 18:00, הלילות בהרים קרים, היו לנו גם לילות של 10 מעלות. מעיל יוניקלו התגלה כחשוב. חוץ מזה במרבית הימים טיילנו עם מכנס וחולצה קצרים ומדי פעם, בעיקר משעות אחה"צ המאוחרות הוספנו עוד שכבה. זה נכון גם לגבי אתונה עצמה, שם בלילה לא צריך מעיל, אבל בהחלט שכבה עליונה. התקופה היא כבר סוף עונה וזה מורגש מסביב והישראלים הם אלו שמושכים אותה עד אוקטובר בגלל סוכות. אחרי שבאלפים הצרפתיים ראינו בקושי שתי משפחות של ישראלים בשבועיים, כאן ראינו ישראלים בכל מקום. לטובה אציין שהישראלים בצפון יוון עושים שם טוב לישראלים, מתנהגים כראוי, מחזקים את התיירות והיוונים מאוד מסבירי פנים לישראלים. הטבע הוא עצום ככה שלא רואים המוני מטיילים בכל מקום, רק במסעדות, לפעמים אפילו הנידחות ביותר זה מורגש :)

ויש גשם. בכל עונות השנה ביוון. בקיץ לפעמים יותר. ואין הרבה אלטרנטיבות מקורות. הפיתרון - לזרום, להביא מעילי גשם ולא לשנות יותר מדי תוכניות. לרב הגשם הוא לא לכל היום ובמרבית המקרים התחזית לא מדוייקת מדי. כך למשל לכל אורך התקופה בהרים הייתה לנו תחזית לגשם רב היום ובפועל, טיילנו בשמש כמעט בכל הימים ...

יוצאים לדרך, לילה במקום מפתיע

נחתנו באתונה בצהריים המוקדמות של יום חמישי. לקחנו שאטל לנקודת השכרת הרכב ואחרי קצת בירוקרטיה היינו על האוטוסטדרדה צפונה סביב 14:30.

למרות שנחתנו בצהריים, רצינו לצמצם מרחקים, אז נסענו כמעט 4 שעות עד לעיר ארטא, כך שבבוקר היינו רק שעה וחצי מפרמנטה שבצומרקה. לא מצאנו הרבה מידע זמין על ארטא ברשת למעט אזכורים על כנסיה עתיקה וגשר מפורסם, "גשר ארטא" המכונה גם "גשר אמפיליוכיה". בעת העתיקה הייתה זו מושבה חשובה בקורינת'יה אבל אנחנו סתם מצאנו אותה על המפה ואולי היא בעצם מצאה אותנו? היא התגלתה כמקום מדליק לסיפתח היווני שלנו.

בדרך צפונה, אנחנו מכוונים קודם כל מערבה אל תעלת קורינתוס (Corinth Canal), מרחק של שעה ורבע מהשדה באוטוסטרדה. תעלה שנבנתה בין 1881-1893 והיא מקצרת את המרחק מהים האדריאטי לפיראוס ב-320 קילומטר. זוהי נקודת עצירה מאוד מרשימה, קשה להישאר אדישים למים הכחולים עזים בעומק הצר של התעלה. אנחנו הולכים הלוך וחזור, מצטלמים ומצלמים, אוכלים את הכריכים שלנו וממשיכים בנסיעה (אם יש זמן, או רעבים, יש גם טברנה במקום). שעה ורבע משם אנחנו בגשר ריו (Rio), גשר מיתרים סופר מרשים שניתן לראות אותו דרך מעבורת רכבים (כ 6 יורו), מהמעבורת הגשר נראה ברב תפארתו, אפשר גם לעבור דרך הגשר (14 יורו לכיוון), חווייה מרשימה בפני עצמה וגם האפשרות המהירה יותר שלאור החושך המתקרב, בחרנו בה. אל ארטא, כשעה וחצי משם אנחנו כבר מגיעים בחושך ומחליטים לעצור על הדרך בגשר ארטא בלילה שאומרים שהוא מאוד מיוחד בתאורת הלילה. אז אומרים, בסדר.

השעה כבר מאוחרת ואנחנו מכוונים לדירה שנמצאת במרכז, אזור צפוף וצר ללא חניה בעליל, למזלינו בעלי הדירה משאיר לנו את החניה שלו בבניין בהמשך הרחוב. הדירה מתגלה כדירה מעוצבת ומתוקה, מאובזרת למראית עין וללא הקפדה על הפרטים הקטנים, מה שמבחינתינו לא מוריד מהקסם שלה והיא עונה בדיוק על הצרכים שלנו. הילדים כבר רעבים קרחנה - גמרנו אותם עם היום הזה! אז יורדים למטה ומכוונים לאכול באזור.

כמה צעדים מהדירה ואנחנו במדרחוב מקומי, תוסס הומה ויפה, עם חנויות, כנסיה ישנה ומסעדות. יושבים באיזה המבורגריה סטייל יווני עם רוטב ציזיקי וזעתר במקום קטשופ, מול כיכר נחמדה, עץ דולב גדול (נראה עוד הרבה כאלו), אוירה רגועה, אנשים מחייכים, מקום פשוט, סתמי אבל ממלא. חוזרים לדירה אחרי שיטוט קל.

בלילה המרכזיות של המקום מתגלה בתפארתה, שלל אופנוענים וצעירים עושים לנו רעש מהחלון הלא מבודד. האישה רוטנת ומונעת ממני לישון עד שלא מתרוקן הרחוב.

היום השני - צומרקה, טברנות וכדורגל

קמים בבוקר באיזי, בכל זאת היה לנו יום קשוח אתמול. יום יפה בחוץ ויש נוף עירוני מקסים מהחלונות הרחבים והלא מבודדים. יורדים לרחוב, משוטטים קצת ומוצאים מסעדה/בית קפה לארוחת בוקר. המקום מפתיע ברמות ואני לא זוכר את שמו, לא רחוק מהיכן שישבנו בערב, מזמינים קפה, מיץ תפוזים טרי, חביתות, סלט ופנקייק - הכל טעים ממש, מנות נדיבות והמחיר כאילו קנינו קפה ומאפה בארקפה. ארזו לנו חצי מהארוחה לדרך.

בנסיעה החוצה מהמרכז אנחנו עוצרים שוב בגשר ארטא היושב על האראכטוס לראות אותו לאור יום, אין בו מים (כנראה בגלל העונה) והוא עובר שיפוצים, בדיעבד בזבוז זמן. אבל מה זה זמן ביוון?

הגענו בשעת צהריים מוקדמת לפרמנטה ל Oikies Katogi, ביתינו ב 4 לילות הקרובים. מריקה קיבלה את פנינו בחיוך ועם מטאטא ביד. הראתה לנו את הדירה, המרפסת המתוקה תחת הגפנים, המטבחון עם המצרכים שכל בוקר היא ממלאת בלחמים טריים, ביצים, ירקות ומאפים מקומיים, דוחפת לנו "סתם כי הכנתי למשפחה אז עשיתי גם לכם שתנסו". בעצם גם יש לנו ארוחת בוקר, אבל גם עצמאות מוחלטת מה להכין, יום יום אנחנו מארגנים כריכים לטיול, נהנים מעוגה וקפה של אחה"צ ובכלל מאוירת כפר יווני רגוע ונעים. המקום פשוט עם אוירה ביתית ומיקום מאוד מוצלח בכפר, כמה דקות הליכה לכיכר המרכזית עם כל המסעדות, המכולת, הכנסיה וכמה חנויות.

אחרי התארגנות, אנחנו קופצים למרכז הכפר למסעדה עם הנוף הכי יפה בכיכר, אוכל מצויין אבל הפעם היחידה ביוון שממש התאכזבנו מהשירות. זו גם הפעם היחידה שאכלנו בפרמנטה שלא במסעדת הבית שלנו Verys עליה עוד יסופר. שבעים ופחות מרוצים יצאנו לכיוון מעיינות קויאסה (Kouiassa). כחצי שעה

מאיתנו.

המקום הוגדר כיהלום הכתר של חבל צומרקה והוא לא מבייש את הפירמה. הליכה לא קשה במיוחד של כחצי שעה-ארבעים דקות לכל כיוון לאורך ערוץ נחל מהמם ואנחנו מגיעים למפלונים עם בריכות בצבע מרהיב, באמת שאין מילים כמה קסום, שליו ויפה המקום הזה. מגיעים חזרה לרכב כבר בשעות אחה"צ המוקדמות, בכיף יכולנו לרבוץ כאן גם יותר, חוזרים לכיוון פרמנטה ועוצרים, 5 דקות מקויאסה, על הכביש בחניה לצד הדרך ממנה ניתן להיכנס ל מנזר קיפינס (Kipinas), השער לשביל פתוח ואנחנו עולים עליה תלולה עד למנזר עצמו שכולו חצוב ומשולב עם הסלע, טובל בנוף הרים ירוק - מהממם. יש האומרים שאם עוברים במטאורה אפשר לוותר, אני ממש לא מסכים, הוא שונה ומיוחד. בפנים אנחנו מסתובבים בין חדרי הנזירים, נכנסים למערות השונות. לאורך השנים ובמיוחד במלחמת העולם השניה התחבאו במערות האלו תושבי האזור מאימת הפולשים השונים. אנחנו משאירים תרומה צנועה לנזיר במקום ונוסעים חזרה לפרמנטה.

כדורגל

הבן הקטן חולה כדורגל. ושמענו מבעוד מועד שיש נקודה בכפר עם מגרש כדורגל מול נוף פסיכודלי. אז עשינו מעשה. הוצאתי בארץ אויר לאחד הכדורים, הבאנו מנפחת קטנה וניפחנו לילד את הכדור במקום. בסוף היום הזה, בחזור מקיפינס, אנחנו נוסעים 10 דקות צפונה מפרמנטה, קרוב למלון מפורסם עם טברנה אף יותר מפורסמת שנקרא Orizontes Tzoumerkon (עוד נשוב אליו) ובמעלה ההר, מול הר סטרוגולה, לאחר פיתול לא קצר, יש גן שעשועים ולידו מגרש כדורגל. אוי כמה הילד התלהב, אוי כמה זה היה מעייף ואוי כמה הנוף היה מטורף...

טברנת הבית

בערב הזה אנחנו מגלים את Verys. טברנה, שיש בה את כל המאכלים הרגילים

והמעולים, המלצות משתנות כל ערב וגם אם רוצים לגוון פיצה וגלידה לילדים. אם לא אמרתי, זה חמש דקות הליכה מהצימר.

כשאנחנו נכנסים נופל החשמל, בכל האזור, הבעלים מבטיח שיחזור בקרוב, בלי לחץ, הוא כלכך מזמין שאנחנו מיד מתיישבים במסעדה ההומה והחשוכה במקום שהוא מפנה לנו. אנחנו מזמינים סובלאקי, עלי גפן, צלעות כבש ואת יין הבית. ובינתיים מקבלים כמה נרות לשולחן. הילדים מבסוטים, אוירה מגניבה, מוציאים חבילת קלפים ומתחילים לשחק עד לחזרת החשמל והגעת האוכל המצויין! נתפסנו למקום הזה ומכיוון שגילינו שבצפון יוון רב המקומות מגישים מאכלים יחסית דומים ובמחירים דומים חזרנו אליו כל ערב למעט פעם אחת.

היום השלישי, טרק מכונן ומוסקה שלא מהעולם הזה

היום הוא כולו סביב טרק מיטיבי לכת בין הכפרים קלאריטיס וסיראקו. מסלול משגע בטבע משתק של בערך 4-5 שעות הלוך חזור, תלוי בקצב.

התלבטנו רבות מאיזה צד להתחיל את המסלול והאם ללכת את כולו או לחזור במקטע הנהר חזרה. לבסוף הלכנו את כולו והבחירה להתחיל בקאלאריטיס השתלמה מאוד.

קלאריטיס

התחלנו את המסלול סביב 9:00 בבוקר. החננו בכניסה לכפר, מרחק 40 דקות מהצימר שלנו, ליד מגרש הכדורגל של קלאריטיס, בגובה 1200 מטר וכן, הבטחנו לנבו שבחזור אם יהיה לו כח, נשחק קצת כדורגל.

תושבי המקום היו ידועים באמנות הצורפות בכסף וזהב ומסתבר שאחת מחברות התכשיטים הידועות ביותר בעולם, חברת Bulgari, נוסדה על ידי אחד מתושבי הכפר בשנת 1884.

המסלול די מפורסם ומשולט בסימונים אדומים, אם כי לא ראינו המוני מטיילים בדרך. הולכים בהתחלה דרך הכפר, שבשעות האלו די נטוש, יש בו בניה מיוחדת של אבנים קטנות, עד הגג, בניה שקצת מזכירה את זגוריה והוא מעלף, הסימטאות שלו שובות ובא לצלם מכל פינה. ביציאה מהכפר מתחילים את המסלול עם תוואי שטח משתנה אך ברובו שטוח לצד עמק יפיפה עד שמתחילים לרדת לכיוון הנהר בירידה תלולה מאוד. לאורך כל הדרך רואים שלטים קטנים שמעידים כמה מטרים עברת מהיציאה. הנהר מקסים ומוצל, מקום מצויין לפיקניק. חוצים גשרון ומגיעים לצד השני שם עליה תלולה מאוד לוקחת אותנו עד לכניסה לכפר סיראקו בגובה 1,150 מטר.

סיראקו

שוב, כפר מעלף, קטן אף יותר מקלאריטיס, סימטאות מקסימות, סימנים לגאוסטהאוסים ומלונות, השעה שעת צהריים והמקום מתחיל להתעורר, אנחנו הולכים בעקבות ריח המנגל באויר עד לכיכר הקטנה של הכפר. שם אנחנו מוצאים טברנה (שהשם כתוב ביוונית אז ראו בשלט הצהוב בתמונה) שנותנת מנוח לרגליים, קצת קולה זירו קפואה לנשמה ואת המוסקה הכי טובה שאכלנו בטיול ובכלל אי פעם, נ-ק-ו-ד-ה!.

אחרי ארוחה נהדרת של מוסקה, סובלאקי וסלט יווני, אנחנו משוטטים קצת בכפר. הילדים משחקים בכמה נדנדנות שהמראה שלהן מול הנוף פשוט סוריאליסטי, אני לא מצליח לשבוע מהמקום הזה. לבסוף אנחנו חוזרים חזרה את כל המסלול עד לקלאריטיס.

השיבה לקלאריטיס

עם חזרתינו קלאריטיס כבר לא שוממה, יש חנות מזכרות בכיכר ובתי קפה וטברנות באוירת אחה"צ מוקדם. אנחנו יושבים לאיזה קפה, תה ובסבוסה מקומית ומשם תוך כדי שוטטות מגיעים לרכב שנמצא ליד המגרש כדורגל. לצערי כי רב, נבו מתעקש שהוא בכלל לא עייף ואנחנו משחקים כדורגל איזה חצי שעה מול הנוף בזמן שמיטל ויונתן מחכים (ונחים) באוטו במזגן.

מגיעים לפרמנטה לקראת חמש וחצי. קצת התחרדנות בצימר, נוף ושקיעה בגינה/מרפסת, כל אחד קצת בענייניו, יונתן בנייד, נבו שוב משחק עם הכדור בגינה, קפה של בין ערביים, מתקלחים וכמובן הולכים לאכול ב Verys.

היום הרביעי, הטרק, המסעדה והפיאסקו

היום אנחנו הולכים לטייל במסלול למפל קפבלוביסו, הגבוה ביותר ביוון, בגובה 300 מטר. מסלול שניתן לעשות אותו הלוך חזור מהרפיוג'י של פרמנטה במעלה ההר, מרחק רבע שעה מהצימר או מכפר קרוב שנקרא מליסורגי. אפשר גם לעשותו מעגלי עד למליסורגי וחזרה מדרך אחרת. אנחנו הלכנו מהרפיוג'י של פרמנטה וחזרה.

המסלול בהלוך מוגדר כרמת קושי בינונית עד קשה ובחזור קלה. בפועל לא היה כלכך קשה. זה תיאורטית מסלול של כ 3 שעות.

תוואי הדרך מאוד מגוון, מרחב פתוח ואחריו הליכה ביער עד למפתח ההר, טיפוס בין סלעים קטנים ואחריהם בולדרים גדולים עד למפל. המפל עצמו באוקטובר לא מרשים, זרם המים חלש אבל הטפטופים והבריכה הקרה למטה מרעננים. נהננו לשכשך רגליים. באפריל ולפעמים מאי הולכים כאן על שלג.

על אף המפל הדליל, המסלול מאוד מומלץ ושווה את המאמץ. והכי כיף זה לסיים אותו ברפיוג'י של פרמנטה. מה יש שם? זה בית הארחה מול נוף מטריף עם פינות ישיבה בפנים ובחוץ מעל העמק ומול ההר. מעוצב ונעים. ישבנו בחוץ עם לימונדה ועוגה. ליד הרפיוג'י יש כמובן - מגרש כדורגל מאולתר על מדשאה טבעית רחבה - נבו לא מוותר על התענוג. הלכתי להוציא את הכדור מהאוטו (פק"ל).

מקפלוביסו, מרחק של 10 דקות, הלכנו לאכול צהריים מאוחרת במסעדה של מלון Orizontes Tzoumerkon ,למי שמעוניין ניתן גם לישון שם (לא מחירים מפרקים) ועל אף המפות הלבנות גם המסעדה סבירה לחלוטין. אכלנו סטייק ודג שהיו טובים, אבל לא בשביל זה באנו, הנוף מהמסעדה זה פשוט משהו אחר, שואב אותך כאילו נכנסת לתוך תמונה, הר סטרוגולה (אם אינני טועה) פשוט בפרצוף שלך, רבנן.

מצוקי

אחרי ארוחה דשנה התלבטנו מה לעשות עכשיו. שמענו על מקום שאמור להיות מאוד מיוחד עם מפלונים, מעיינות ומסלול הליכה סמוך - מצוקי נסענו לשם כ 30 דקות, בשבילים תלולים והזויים, בחלקים רבים מהם עם אבנים מתדרדרות על הכביש שקשה לעבור, דרך יפיפיה אין מילים, אבל גם מפחידה וצרה משהו, עם מעט מעקי בטיחות.

עם ההגעה למצוקי פשוט לא הבנו אם הכפר נטוש או לא, לאן ליסוע ואיך למצוא את המפלים. הוייז הוביל אותנו לנקודת אל חזור שמשהו בפנים אמר לי עצור, משהו לא תקין. שמתי אמברקס ומיטל הלכה לחפש מישהו להתייעץ איתו. לא הייתה ברירה אלא לדפוק על דלתות הבתים, עד שמצאה בחור חמוד וצעיר, דובר אנגלית חלקית שסבתא שלו נידבה אותו לעזור לה והוא בא אחריה לראות במה מדובר. הוא נחרד מהמיקום שלי והסביר שאם אני יורד בכביש הזה למפל אני חוזר רק מפורק לחלקים. הוא כיוון אותי ברוורס, דרך שלט אין כניסה, אל הכיכר המרכזית עאלק של מצוקי. משם הלכנו ברגל למפל ולנוף. קצת ירד החשק מהשוטטות ומלעשות מסלול ועם הוייבים השליליים והלב שעדיין הלם, נכנסנו לאוטו ונסענו בחפץ לב חזרה לצימר שלנו בפרמנטה.

לפנות ערב הלכתי עם יונתן לקצת זמן אבא בכפר, אכלנו קצת גלידה וקנינו שטויות במכולית. בערב, לראשונה בצומרקה לא הלכנו ל Verys ועשינו ערב ביתי עם סלט וחביתה.

היום החמישי, רפטינג ומערת נטיפים

ביום זה נסענו לדרום צומרקה, כ 35 דקות, לגשר פלאקה, מיקום המפגש לרפטינג משפחתי על נהר האראכטוס עם חברת Alpine Zone איתם תיאמנו מראש.

גשר פלאקה היה הגשר הגדול ביותר במדינות הבלקן והוא למעשה חוצה את חבל צומרקה ממערב למזרח. הוא גשר מאוד יפה ומרשים אם כי יש הרבה גשרים בסגנון הזה בצפון יוון.

הרפטינג לוקח כחמש שעות וכולל עצירה בדרך למסלולון אל מפלים מדהימים שנופלים לתוך בריכות טורקיז בעודך עומד בהן. רב המשתתפים (נראה לי כולם) היו ישראלים. אבל קיבלנו לבד סירה משפחתית עם מדריך דובר אנגלית שאפילו נתן לילדים הוראות בעברית, צחק איתם כל הדרך וזרם איתם.

היו לנו הרבה התלבטויות אם לעשות את הרפטינג באראכטוס (צומרקה) או בוידומאטיס (זגוריה) ובעונה זו, שבה הזרימה לא חזקה מדי, האראכטוס היה מאתגר יותר, כיפי יותר ועבר בתוואי שטח בין מצוקים ומקומות שלא ניתן לראות אלא מתוך הסירה. ידענו שנעשה מסלול לאורך הוידומאטיס (דור הקרח) בתוואי של הרפטינג שם, כך שעוד יצא לנו לראות את הנוף שלו והיינו מאוד מרוצים מהבחירה באראכטוס, לילדים זה היה רפטינג שני אי פעם (אחרי דרדלה בירדן) והם עפו על החווייה בטירוף.

עם סיום הרפטינג והתארגנות, הרעב מתחיל לכרסם, הפעם האחרונה שאכלנו הייתה כריכים על הנהר, כיוונו פעמינו ל Agnanta לאכול במקום שנקרא Tavern Tzoumerka, מקום שיושב בכיכר יוונית מול הנוף - שזה אומר מקום עם כנסיה, רחבת אבנים ועץ דולב ענק שמצל על הכל, לעיתים מול איזה מצוק ונוף להיחנק :) האוכל היה מצויין, השירות עוד יותר והמקום סופר מומלץ. ישבנו באיזי ונחנו מהיום המתיש.

מערה מפתיעה

בחזור, בדרך לפרמנטה, עצרנו במקום קטן ומיוחד, כעשר דקות מהצימר שלנו לפני הכניסה לכפר, מערת הנטיפים של פרמנטה. מרשימה מאד ובשנים האחרונות היא גם מתוחזקת בצורה טובה יותר בעיקר בזכות שלל התיירים שנראה כי גילו את צומרקה. אל תצפו למערת שורק, אבל היא ממש מפתיעה במיקום שלה. לחובבי הג'אנר יש מערה גדולה יותר ליד יואנינה. הגענו ממש שניה אחרי שיצא הסיור האחרון ובעלת המקום אפילו לא לקחה כסף כדי שנוכל לתפוס את הסיור (ביוונית) ולהיכנס. הילדים אהבו וגם אנחנו. היה שווה. בחזרה בחנות המזכרות אנחנו משלמים לגברת הנחמדה, קונים ממנה איזה דבש ביתי ומרכלים על כמות הישראלים באוקטובר.

געגועים ל Verys

כמובן שבערב, אחרי מנוחה בצימר ופרידה מהמרפסת והעוגות של מריקה, אנחנו חייבים (אפילו שלא יותר מדי רעבים) ללכת פעם אחרונה ל Verys. הילדים מגוונים עם פיצה, שבאופן מפתיע די טובה, אני לא מוותר על סובלאקי ומיטל מנשנשת קישואים ועלי גפן. בסוף הערב אני נותן לבעלים טיפ פרידה שעושה לו נעים וגם לי... מחר אנחנו עוברים לזגוריה, נסיעה של כמה שעות וצפוי להיות גשם רציני, מתלבטים מה לעשות.

היום השישי, לזגוריה, יום פחות מתוכנן אבל אחד הטובים...

קמים ליום סגרירי עם טפטופים. היום אנחנו עוזבים את צומרקה ועוברים לזגוריה, הלילה כבר נישן באריסטי. התלבטנו איך לנהל את הנסיעה לאור מזג האויר ומיטל מוצאת משהו קצת מחוץ לזרם שהתגלה כהפתעה מיוחדת במינה, מוזיאון אומנות בכפר מקסים, כפר הולדתו של אמן בינלאומי מצליח בשם תאודורוס פפגיאניס שהחליט לתרום חזרה לקהילה ולבית הספר שבו למד.

המקום נקרא Theodoros Papagiannis" Museum of Contemporary Art.

באופן כללי אנחנו חובבי אומנות, הולכים עם הילדים מדי פעם לתערוכות - מוזיאון ישראל, ג'ף קונס, קית' הרינג, אשר - אז אומנות עכשווית בלב כפר בהרים נשמע לנו סוף. יחד עם זאת, עם יד על הלב, המוזיאון הזה באמת מתאים לכולם. כולם יהנו בו. הוא כלכך מיוחד.

נוסעים עם גשם לסירוגין לכפר אליניקו, כשעה וחצי נסיעה. הדרך שאת חלקה הגדול ראינו אתמול מהרפטינג בשמש מקבלת צורה אחרת לגמרי עם העננות המשתנה, אבל יפה לא פחות. הכפר ממש קטן ואותנטי, המוזיאון זה הבית ספר הישן, ככה שהוא משולב עם ההוואי המקומי, לידו בית קפה הומה מקומיים ובמוזיאון כמה סיורים מאורגנים של ילדים מבתי ספר באזור. אנחנו מספיקים מבעד לטפטופים לסייר ליד הפסלים היצירתיים בחצר ואז נכנסים פנימה בדיוק כשגשם זלעפות מתחיל לו.

יש אפשרות לקבל בשני יורו אוזניות עם הסברים, כולל בעברית. הילדים עפים ואנחנו חורשים את המוזיאון. כשמסיימים עדיין גשם, אפילו יותר חזק. רצים בכל הכח לכיוון הבית קפה. אנחנו יושבים לקפה, שוקו ואיזה עוגה, נהנים מהחום ומההמולה וכשהגשם נחלש חוזרים לרכב וממשיכים לכיוון זגוריה.

תחרות התצפית היפה

נגיע לזגוריה מדרום, שמענו שיער האבנים ליד תצפית אוקסיה Oxya לא דורש ראות מיוחדת ושהעיירה מונודנדרי (Monodendri) חמודה. מחליטים לכוון לשם ולראות מה כן אפשר לעשות. המרחק בין המוזיאון ליער האבנים הוא שעה ורבע ולמזילנו (כי רב) תוך כדי נסיעה הגשם נחלש ואפילו מתחילה לצאת שמש מבעד לעננים.

עם ההגעה מעונן רק חלקית והנוף מסביב מהמם, מחליטים לגנוב הצצה קודם כל בתצפית אוקסיה לפני שיחזור הגשם. עכשיו חשוב לציין שיש תחרות מאוד גדולה בזגוריה ודיונים להפטיר - "מהי התצפית הכי מרשימה ומיוחדת על קניון ויקוס?" - הטוענים לכתר - אוקסיה, תצפית בלוי והתצפית מהכפר ויקוס. אז מכיוון שהיינו בכולם, לעניות דעתינו - אוקסיה לוקחת! וואו, נעתקה נשימתינו זה היה כלכך יפה וממלא.

בחזור משם עוצרים ביער האבנים. אמנם אפשר לשוטט בו גם בלי הנוף, אבל כשהנוף מסביב פתוח ונקי, כמו שהתמזל לנו לראות, זה מחזה נהדר. הילדים בנו מגדלי אבנים, אנחנו שוטטנו והלכנו לאיבוד ומעצירה של חמש דקות זה נהיה איזה שעה.

ואם בתצפיות עסקינן, היא אמנם לא טוענת לכתר התצפית הכי יפה, אבל יש מנזר/כנסיה בסוף מסלול קצר מלב הכפר מונודנדרי (בכל פינה יש שילוט לכיוון המסלול), ממש מבודדת ונמצאת על המצוק שמשקיף על העמק, ממנה גם יוצאים מטיילים למסלול לאורך העמק ממונודנדרי לכפר ויקוס, שמה ביוון -Saint Paraskevi.

בדרך למסלול עוברים בסמטאות מונודנדרי על הבניה הייחודית שלה, שלל בתי הקפה, השייקים והחנויות שעושות חשק לחזור, ברגע שמגיעים לכנסיה הנוף שנפתח מטריף את החושים. להסתובב במנזר הזה לצד הנוף, זה מיוחד. גמענו את הנופים, הצטלמנו לרב וחזרנו למונודנדרי לשייק, נשנוש, שיטוט אחרון ולאוטו, כי אנחנו כבר ממש רעבים.

אז למה לא לאכול במונודנדרי? מיטל סימנה איזה מסעדה מיוחדת, מעוצבת היטב שיושבת מול נוף פנורמי במתחם רחב ידיים, ליד הכפר Vitsa ונקראית στα ριζά. הנוף באמת מיוחד, האוכל טעים (אבל בכל מקום ביוון האוכל טעים), אכלנו מוסקה קצת שונה, שהזכירה לזניה, הילדים התחברו ואנחנו היינו מרוצים.

עכשיו יאללה לאריסטי, ביתינו ל 4 לילות הבאים. נסיעה שארכה כחצי שעה, עת הגענו לאריסטי בשעות הערב המוקדמות לצ'ק אין ב Aberratio Boutique Hotel. המלון הזה נותן שירות יוצא דופן, ממוקם על צלע הר, יש ארוחת בוקר מצויינת, הוא נמצא במיקום טוב - הליכה של 10 דקות למסעדות בכיכר הכפר ו5 דקות הליכה למסעדה הכי מומלצת באריסטי שנקראת Zissis.

לקחנו חדר פרימיום מרווח עם אח (כן היה קר בלילה), נוף פנורמי מהחלון ושני חדרים עם חיבור פתוח, מבנה די מעוצב אבל יחד עם זאת, לא ממש הייתה מרפסת פרטית או גינה, וייב אחר ממה שהיה לנו בפרמנטה על אף הפשטות - פינות ישיבה בין המבנים, חדר גדול ולובי חמוד פיצו קצת.

היינו צריכים קצת זמן רביצה. אנחנו מתקלחים ונחים בחדר, קוראים, משחקים משחקים, קצת זמן מסך. אני קופץ לכפר לקנות במכולת הפתוחה עד מאוחר קצת שוקולד והשלמות. על הדרך קצת מסתובב לי בכפר, מקום שמחוץ לעונת התיירות כך אומרים מאכלס איזה 80 תושבים בלבד.

היום השביעי, הנהר הכי צלול באירופה

קמים בכיף לארוחת בוקר תחת טפטופים קלים, השמש מתחילה לצאת מבעד העננים. יום מעונן חלקית. היום אנחנו הולכים למסלול מעיינות הוידומאטיס.

הוידומאטיס הוא הנהר הכי צלול באירופה, אפשר לראות את האבנים בתחתית בחלק מהמקומות, הצבעים שלו הם גוונים של כחול וטורקיז והוא מחזה לעיניים. המסלול מתחיל בעיירה ויקוס (Vikos), עשר דקות נסיעה מהמלון שלנו ויורד בשביל תלול עד למעיינות. חשוב לשים לב לשלט צהוב שמפנה משביל העפר שמאלה או שאפשר להתברבר ולהמשיך הרבה מבלי להגיע למעיינות.

הדרך היא מרהיבה ביופיה, אין מילים לתאר, ערוץ ויקוס ובו הוידומאטיס פרוש לעיניך, לאמיצים כמו שכבר רשמתי ניתן ללכת את כל הערוץ עד למונודנדרי ולחזור בהסעה. הירידה נחשבת לחלק הקל, ניתן לעשות אותה בארבעים דקות והעליה נחשבת החלק הקשה ועשוייה לקחת גם שעתיים.

בפועל, בגלל שהמסלול כלכך צר לצד הקניון התלול, הירידה לקחה לנו הרבה יותר כי נזהרנו עם הילדים קל וחומר שהמדרגות היו קצת לחות מטפטופי הבוקר (טיפ: לא מתאים בגשם כי עשוי להיות מחליק) בנוסף, אי אפשר היה שלא לעצור כל כמה דקות לצילום, נשנושים, לספוג את הנוף. דווקא בעליה, עם תרגיל ספירת המדרגות שלנו, עלינו את הדרך באיזה 45 דקות (כבר אמרתי שהילדים תותחים?) במעיין עצמו טבלנו רגליים (המיים קפואים כל השנה), הקפצנו אבנים ונהננו מצבע המים.

בחזור בויקוס, דגמנו את התצפית (מקום שלישי בתחרות התצפיות של זגוריה לטעמי) וישבנו לשתות משהו בטברנה הפתוחה היחידה בכפר הנטוש הזה תחת הטפטופים.

בזמן שהגשם מתגבר שמנו פעמינו לגשר קאלידוניה (Klidonia ancient stone bridge) - גשר אבן יפה מעל נהר הוידומאטיס שלצידו שני מפלי מים. נקרא גם גשר וידומאטיס הישן, יש לו קשת אחת שנבנתה ב-1853, והוא שימש בעבר את המקומייים להגיע ממערב זגוריה לעיירה קוניצה, דרך הכפר קלידוניה (שאינו אחד מכפרי זגוריה) ונחשב לאחד מגשרי האבן העתיקים והמוכרים ביותר בזגוריה.

מעבר לגשר עצמו המטרה שלנו היא לדגום את מסלול דור הקרח (Ice Age Trail). הגשר הוא באמת מהמם, עובר מעל אשד מים ועם הגשם והשמש פשוט מרגיש קסום. הלכנו אותו מצד לצד, נפנפנו לשלום לסירות הרפטינג במפל. נהדר.

מסלול דור הקרח עובר לאורך מקטע יפיפה של הוידומאטיס בין גשר קלידוניה לבין אריסטי, או יותר נכון גשר שנמצא בתחילת העיקול העולה לפפינגו מאריסטי. ניתן לעשותו באופן מלא, הלוך וחזור, למשפחה ממוצעת זה אמור לקחת 3 שעות לכל כיוון, יענו יום מלא. ניתן גם לעשות רק לכיוון אחד (איזה שבוחרים) ולארגן הסעה לחזור. ואפשר גם ללכת כמה שרוצים מנקודה מסויימת ופשוט לחזור. אגב הרפטינג באזור עובר בין אריסטי וגשר קלידוניה כך שלאורך המסלול רואים את כל החברה שעושים רפטינג.

לאור הגשם משולב בשמש בתערובות משתנות החלטנו לעשות את מסלול דור הקרח מותאם אישית. התחלנו ללכת לאורך הנהר מתוך כוונה לטעום קצת מהאוירה לעשרים דקות ולחזור. אבל לא הצלחנו, כי היה כלכך כיף ויפה, מראות מחשמלים, הליכה כיפית בין בולדרים ועל שפת הנהר. המים מהפנטים בצבע שלהם. המשכנו בסוף כשעה וחצי עד שראינו בשמיים שעוד רגע הטפטופים הופכים למבול. היה קשה להתנתק, כי כל פעם משכנו עוד קצת ועוד קצת והתרחקנו.

אריסטי של יום ולילה

בסוף חזרנו לאריסטי, אחה"צ , חוץ מכריכים וקצת נשנושים לא אכלנו יותר מדי - היינו מורעבים. השמש יצאה ושמנו פעמינו לאכול במסעדת Zissis המומלצת. המסעדה הייתה מאוד נעימה ובאופן מפתיע לשעה - מלאה, השירות היה איטי ואנחנו שיחקנו לנו קלפים בנינוחות הרגועה של שעת אחה"צ עד שהגיע האוכל. יונתן הזמין סטייק בגודל של הפרצוף שלו ב 40 שקל, שהיה טעים למות (כמה אפשר לפספס בבשר טוב על הגריל), נבו אכל בולונז על סוג של פסטה יוונית שהיה מאוד מוצלח. אני ומיטל התפנקנו על יין לבן כיפי, ולקינוח הם מכינים ארטיקים סטייל מגנום על חשבון הבית לילדים ... סה"כ אין תלונות.

חזרנו לחדר שבעים ומרוצים. בערב מיטל ונבו כבר היו שפוכים ואני ויונתן יצאנו לסיבוב בכפר לטעימה נוספת ועוד קצת זמן איכות. כבר התחיל להחשיך, נכנסנו לקפה מסעדה חמוד בשם En Aristi ממש בכיכר לצד עץ הדולב הענק, שתינו קפה ושוקו, שיחקנו לנו קלפים, אכלנו עוגת חלב מקומית מאוד טעימה ואפילו טעמתי את הערק המקומי לראשונה.

היום השמיני, סנפלינג מפלים

היום הזה הוקדש לפעילות סנפלינג מפלים, או בשמה הידוע קניונינג.

קמנו לבוקר מעונן שהלך והתבהר בהמשך - למעשה זה היה יום מושלם. קבענו גם את הפעילות הזאת מראש עם Alpine Zone. פעם ראשונה שלנו.

נקודת המפגש היא בחניון הגדול בכניסה לכפר פפינגו (Papingo) כפר מהמם, מלא מסעדות ובתי הארחה, בנוי בסגנון זגורי מיוחד, שהדרך אליו היא 20 דקות של פיתולים מוטרפים ועם נוף חסר תקדים.

אם לעשות קצת סדר, יש שני כפרים - האחד - פפינגו והשני מיקרו פפינגו (יענו הקטן) מעליו, זה הקטן היה כאן קודם, הוא כפר אמיתי עם תושבים והיסטוריה שמשמש את היוונים כיעד מושלם לסופ"ש זוגי ולתיירות של צימרים. מרב עומס הוחלט להקים עוד כפר, נמוך יותר, נגיש יותר (הכל יחסי בחיים) שכל כולו רק סביב תיירות וזהו פפינגו, כפר שכפי שהסבירו לי לא ממש גרים בו תושבים. קצת הוריד לנו מהאותנטיות שלו, אבל עדיין כיף שם למות.

בשביל הקניונינג והמים הקרים בעונה זו וגם העובדה שבתחילת המסלול טפטף קצת, לבשנו חליפות תרמיות וגרביים מיוחדות ביחד עם נעלי ספורט בלאי שהבאנו איתנו מהארץ. מדובר לא רק בסנפלינג כי אם במסלול מיוחד, בתוואי שטח שככל הנראה לא ניתן לטייל בו בכל דרך אחרת, בין גבים, ואדיות, מצוקים ונקיקים, כל כך קסום, מיוחד, כיף וגם מאתגר - צריך ללכת, להתאמץ ואנחנו עפנו.

בדרך מסבירים כיצד להשתמש בחבלים, המסלול שלנו כולל שלושה מפלים דרכם אתה ממש יורד בסנפלינג, כשהגבוה מביניהם בגובה 17 מטר. נבו בן 8 עשה את זה כמו מלך. הטיול כלל קפיצת התאבדות לבריכת מים קפואה עם החליפה (שרק אני ויונתן העזנו), חטיפי אנרגיה ומים לדרך שסחבנו על הגב ולבסוף מדריך פרטי לכל 5-6 אנשים. כדי לחזור, צריך לטפס חזרה אז משתמשים בחבלים וסולמות ובעצם עושים ויה פרטה במצוקים ומטפסים את הדרך חזרה לפפינגו. אין מילים, חווייה משפחתית שתיזכר לעד.

הטיול לוקח סביב 4 שעות ואנחנו חוזרים לפפינגו עייפים. מורידים את הציוד. מחליפים בגדים. משלמים והולכים לאכול.

השמש זורחת, פפינגו מהממת וכיף לא נורמלי לשוטט. מגיעים למסעדה מומלצת שיושבת על המצוק והנוף לפרצוף - Astra Inn.

כיף לשבת בטרסה בחוץ, מלא עדניות עם פרחים, מתקני חצר מעניינים, חתולי בית, אנחנו יושבים ונחים, שותים קולה זירו קרה, יין, אוכלים בשר טוב, דגים בגריל. המסעדה מומלצת אבל האוכל בסוף די דומה בכל מקום, הפאנצ' זה הנוף, אאוצ' כואב.

מכירים את זה שיש מבחר של מקומות מקסימים ובא לנסות את הכל? אז קינוח אנחנו לא אוכלים במסעדה, בסוף שיטוט נוסף יושבים בבית קפה/גלריית אומנות בקצה הכפר ואוכלים לנו גלידה ביתית עם קפה למבוגרים.

בערב, אחרי מנוחה באריסטי, מתלבטים אם יש לנו מקום וכח לא.ע. מחליטים בעקבות הגיחה שלי ושל יונתן אתמול ל En Aristi לדגום את המקום בהרכב מלא. "רק נשנוש קל" שהתפתח לערב שכלל כמה שיפודי סובלאקי, סלטים, הרבה סיבובים של "you know who" בקלפים וכמובן את קינוח עוגת החלב שרצינו שגם מיטל ונבו ינסו.

היום התשיעי, מחסום של עזים וגשר מדהים

אנחנו קמים ליום גשום ותחזית אומללה. מיום ליום הנורה ברכב שמורה לי להוסיף תוסף וסופרת לי לאחור את הק"מ שנותרו לנו עד שהרכב ישבות מציקה יותר ויותר ואין ממש תחנות דלק באזור (טיפ: מומלץ לתדלק לפני שנכנסים לזגוריה). במקור ביום הזה תכננו ללכת במסלול בין פפינגו למיקרו פפינגו, לעצור בדרך בגבי רוגובו ולהינות ממיקרו פפינגו עצמה. אבל זה לא נראה יום אידיאלי לזה. אז מאלתרים תוכניות אחרות.

מהמיפוי שלנו, לכיוון קוניצה (Konitsa) חצי שעה צפונה ולא רחוק מהגבול עם אלבניה יש כמה תחנות דלק אפשריות. אם לא עכשיו אז מתי? אחרי ארוחת בוקר מאוחרת יוצאים לכיוון בגשם שוצף. שתי תחנות דלק אחר כך אני משלים את המשימה. הגשם קצת נרגע ואנחנו מחליטים (אם אנחנו כבר שם) ליסוע לגשר קוניצה, גשר מהמם מעל נהר האוס, שלרקע מזג האויר, השלכת מסביב, המפלונים לצידו והטירה הקטנה נראה ממש קסום.

מסתבר שמהגשר יוצא מסלול לאורך נהר האוס. שמגיע בדרך למנזר מפורסם בשם Panagias Stomiou, ואנחנו מתחילים ללכת לכיוון. לא לגמרי ברור מה המרחק ואחרי כשעה וחצי, אחרי פיקניק וכמה עצירות לצילום, אנחנו מגיעים מאוד קרוב, כבר למדנו את העננים ואנחנו חוששים להיקלע לגשם חזק מדי בלי מחסה כך שצמת לפני המנזר כשהשביל מתחיל לטפס למעלה ומתרחק מהנהר אנחנו חוזרים חזרה. תכלס - מסלול מאוד יפה, כיף ללכת אותו במזג אויר מעונן חלקית ואם היינו נערכים מראש אולי היינו גם מטיילים אותו במלואו.

מחליטים לחפש מקום לאכול בו. קראנו באיזהשהי המלצה על מקום שנקרא Konitsa Farm, מסעדה/חווה עם שטח ירוק ויפה מסביב, חיות, גינה, במרחק 10 דקות מגשר קוניצה, פניה קטנה מהכביש לשביל קטן בשטח כפרי ואנחנו שם. בפועל המקום הזכיר קצת יותר גן אירועים, מתאים לקבוצות מארוגנות, אבל - עם מגרש כדורגל ענק צמוד.

היה נראה שלא מבינים לגמרי מה אנחנו עושים שם ואיך הגענו לשם, קל וחומר ביום סגרירי. אבל כמו בכל מקום ביוון, אנשים נורא נחמדים שהגישו לנו קפה יווני, שוקו ומתוקים (זה כל מה שהיה) בזמן שאני ונבו משחקים בכדור במגרש הרטוב. אחרי שמיצינו (אני, נבו אף פעם לא ממצה כדורגל) החלטנו ליסוע לאכול במיקרו פפינגו (50 דקות משם) יען אם לא עשינו את המסלול שלפחות נראה את המקום המדובר.

ביציאה לשביל בא מולינו רועה עזים עם עדר עצום שהקיף לנו את הרכב מכל הכיוונים ולקח לו 20 דקות!! לעבור אותנו ... על אף העיכוב זו הייתה חווייה יוצאת דופן לילדים ולמבוגרים כאחד.

לאחר נסיעה תלולה ואז עוד נסיעה תלולה מגיעים למיקרו פפינגו. מקום מתוק מאוד. הנוף חצי פתוח בגלל מזג האויר, מיוחד בדרכו אבל כנראה לא מה שהיינו רואים ביום בהיר. לוקחים את מה שיש, מסתובבים בסימטאות, הבאמת מאוד מיוחדות של מיקרו פפינגו, אפילו יותר מפפינגו. פינוקיו, חנות השייקים שרבים בפורום המליצו עליה סגורה, אנחנו רק נכנסים להצצה, מבעד לטפטופים והשעה מרגיש חצי נטוש. נכנסים לטברנה, עם אח דולק ומתישבים לאכול. לא מקום לכתוב עליו במיוחד. האוכל הרגיל. אבל קצת פחות.

מחליטים שלקינוח ניסע לפפינגו. במורד הכביש מחנים את הרכב ליד Astra Inn שם אכלנו רק אתמול. ממש ממול, במעלה מדרגות יש בית קפה מצויין. גשם בחוץ ואנחנו יושבים בפנים. חמים ונעים, מעוצב נהדר, אנחנו מזמינים עוגות (מהטובות שאכלנו בזגוריה) ונהנים משעת אחה"צ חורפית.

באותו הערב, אנחנו מתארגנים להיפרד מאריסטי. הולכים לאכול שוב ב Zissis. המקום אפילו יותר הומה, אבל אנחנו מוצאים מקום ועם חבילת הקלפים שלנו ושיחות עם השולחנות שליד מעבירים את הזמן עד הגעת האוכל. מקום כייפי.

היום העשירי, בדרך למטאורה עוצרים בורדטו

אחד מההילייטס של זגוריה לו חיכינו היה הטיול במדרגות ורדטו (Vradeto Steps), מסלול עם יותר מדרגות ממצדה, אל מול מצוק מהמם, שביל רועים צר בין העיירה ורדטו וקאפסובו שרק בשנות השמונים של המאה חוברו לכביש אמיתי. אנחנו מתכננים להספיק באותו היום להגיע למטאורה בשקיעה, הדרך מאריסטי לורדטו היא 45 דקות ללא עצירות ומשם למטאורה שעתיים וחצי ככה שאנחנו יוצאים די מוקדם לדרך.

התמזל מזלינו וקיבלנו יום שמשי מהמם, אבל ורדטו היא אחד המקומות הגבוהים בזגוריה והטמפרטורה כשאנחנו מתחילים את המסלול היא 8 מעלות. הדרך לורדטו היא פתלתלה ומדהימה, נופים משכרים. המסלול יוצא ממש מהכפר הקטן והמנונמם הזה ובאמת קצרה היריעה מלתאר כמה הוא נפלא. ירדנו, פיקנקנו, צילמנו, השתוממנו וחזרנו - הליכה מאתגרת לכל הדעות אבל שווה ומומלצת ביותר.

בשעת צהריים מוקדמת אנחנו מגיעים לורדטו חזרה. יש אפשרות גם לקחת הסעה מקאפסובו אם רוצים. ויש גם אפשרות לעשות את המסלול הפוך. את עוצמת המדרגות קשה לראות תוך כדי שהולכים עליהן, בעיקר ממרחק, אחרי שיורדים מהן ועוברים בגשר קטן לכיוון קאפסובו.

זוכרים את תחרות התצפיות? אז מקום ראשון אוקסיה, מקום שלישי ויקוס ומקום שני, המקום אליו הלכנו עכשיו - תצפית בלוי (Beloi Viewpoint). האם שווה ללכת לראות את כולם? חד משמעית כן! אם צריך לוותר על אחת? אפשר לוותר על ויקוס אם יורדים במסלול למעיינות הוידומאטיס. ואם צריך לבחור בדרום זגוריה בין אוקסיה ובלוי? וואלה, זה קצת כמו לבחור בין אבא ואמא. כנראה תלוי בשאר הדברים שרוצים לעשות באזור.

רשמית זה מרחק הליכה מהכפר ורדטו, אז השארנו את הרכב כי גם ככה רצינו לחזור לשם לצהריים, בדיעבד זו הייתה טעות, שביל העפר הרחב שמכוניות רבות עוברות בו והדרך הלא מיוחדת מדי בשמש קופחת היו קצת יותר מדי אחרי שכבר הלכנו רב היום את המסלול קרחנה של מדרגות ורדטו.

מה שכן, מהנקודה שבה נכנסים לשטח השדות לכיוון ההר בשביל המוביל לתצפית בלוי - מסלול של כחצי שעה לכל כיוון - זה כבר סיפור אחר, המסלול כיף ויפה והתצפית שפתאום נפתחת פשוט נהדרת, מופלאה, עם מנעד נוף מטורף של כל עמק ויקוס. שווה את כל המאמץ וממלא את הלב. קחו בחשבון שיש שם רוחות די מטורפות.

עת הגענו חזרה לשביל העפר מבלוי, היינו כבר סחוטים מעייפות ורעבים. למזלינו, זוג ישראלי נחמד שקלטו את המצוקה של הילדים הציעו לנו טרמפ חזרה לורדטו. הצטופפנו ארבעתינו במושב האחורי שלהם ויצאנו לדרך במזגן. האנשים האלו יישארו בלב שלנו :)

בורדטו, לפני שיצאנו למסלול, הייתה אישה מקסימה שנתנה לילדים ממתקים. הייתה לה טברנה שלא ברור אם הייתה בפני עצמה או חלק מהסלון והגינה שלה. אבל זכרנו אותה בחיבה והלכנו לאכול צהריים אצלה. עלינו לקומה השניה לאכול בפנים, היה שם שולחן אחד, שטיחים, אח בוער שישבנו להתחמם לידו, תמונות של המשפחה ונוף משגע מהחלון. קישקשנו איתה בחצי יוונית, חצי אנגלית והזמנו תבשיל קדירה, סלט יווני, סובלאקי ושתיה.

המארחת נותנת לילדים לטעום כל מני דברים מקומיים שלא היה להם נעים להראות לה שהם לא אוהבים (הייתי מאוד גאה בהם שהייתה להם את המודעות לנסות להסתיר את זה). סיום כיפי, אותנטי ורגוע לאזור ורדטו. שילמנו, נתנו לה טיפ נדיב שהוציא חיוך חסר שיניים מצד לצד ויצאנו לדרכינו.

היו לנו הרבה תוכנית. רצינו לעצור בדרך בגשרים של קיפי, שקלנו לעשות קפה ביואנינה או במצובו, שניהם בדרכינו לכיוון מטאורה. אבל מהר מאוד הבנו שאם לא ניתן גז לכיוון מטאורה ייתכן שנפספס את השקיעה ויש לנו עוד שעתיים וחצי נטו לפי הגוגל, שתמיד יכולים להתארך ליותר. זו התגלתה כהחלטה נבונה. למעט עצירה קצרה להתפעל מלמעלה מאגם Pamvotiva ביואנינה הגענו למטאורה ממש על הקסקס.

מטאורה

איי קראמבה, וואו, אין מילים לתאר את הפלא הזה וכמה התמזל מזלינו גם לראות את המנזרים התלויים באור שקיעה, גם בחושך מוארים מרחוק כשישבנו על מרפסת בגסטהאוס שלנו וגם באור יום למחרת כולל סיור מבפנים.

במרבית ההמלצות שקראנו, הציעו רק לעבור במטאורה ולא ל"בזבז" שם לילה. דעתינו היא שהמקום הזה לבד שווה את הביקור בצפון יוון ובשביל ההזדמנות להינות ממנו במלואו, שווה גם שווה להשקיע לילה במטאורה. זה גם מאפשר יום מלא נוסף בדרום זגוריה, או לחלופין יום ביואנינה או מצובו לפני ההגעה בשקיעה למטאורה.

כיוונו את הוייז למקום שנקרא Sunset point. זה למעשה סלע, בלי מעקה, האמת קצת מפחיד (החזקנו את הילדים קרוב אלינו בטירוף) שמשמש כאחד מנקודות התצפית הטובות לשקיעה. ואכן התמונות מדברות בפני עצמן. זה מחזה שובה לב, חווייה אמיתית וסיום נהדר ליום המלא הזה.

משם המשכנו למלון בקלמבקה, העיירה שבה ישנים ליד מטאורה, מקום לא מהודר, מיטל הייתה מוסיפה גם קצת מאובק ולא מעודכן, אבל חמים ונעים שהתאים לצרכינו, עם חדר מאוד מרווח ומרפסת ענקית עם נוף לסלעים המדהימים, ארוחת בוקר ממש נחמדה ושירות כביסה בתשלום שהשתמשנו בו ברצון רב, המקום נקרא Monastiri Guesthouse.

אחרי מקלחת והתמקמות לקחנו את האוטו מרחק 4 דקות למרכז קלמבקה כדי לאכול במסעדה סופר תיירותית שאפילו המלצר צוטט את התפריט בעברית, אבל התיירותיות הזאת (שאנחנו לרב לא אוהבים) לא פגמה בכלל באוירה של המוסד הותיק הזה, בשירות ובאוכל המצויין שאכלנו בו. יצאנו ממש מפוצצים - שם המקום Restaurant Meteora קרוב לכיכר הראשית והמדרחוב וכמו כל פינה בקלמבקה, משקיף על הסלעים המוארים וגם אם קצת יותר יקר מהכפרים, שום מסעדה לא ממש קורעת את הכיס.

יום אחת עשרה, בין מטאורה לאתונה יש פיצה בטאבון על חוף הים

בבוקר, יחסית מוקדם, אחרי ארוחת בוקר חמודה וביתית בטרסה המקורה של המלון, ליד הבריכה, מול הנוף, יצאנו לראות את המנזרים באור יום. מיטל קראה קצת על האפשרויות ומיפתה לנו שני מקומות מרכזיים במיקומים שונים ששווה לבדוק. המנזר הראשון נקרא - The Great Meteoron Holy Monastery of the Transfiguration of the Saviour הוא גדול יחסית ומרכזי, מרשים מאוד מבחוץ ואפילו הרבה יותר מבפנים - יש בו הרבה הליכה למעלה ומטה במדרגות צרות ותלולות מה שרק מוסיף לקסם, חדרי התפילה השונים והחצרות הפנימיות יוצאי דופן בייחודיותם, הנופים מכל פינה בו על הסלעים והמנזרים האחרים מרגשים, לילדים כיף להרגיש שהם "כובשים טירה" (אנחנו מאוד אוהבים לטפס על טירות ומבנים עתיקים עם מלא מדרגות וחדרים פנימיים) ואני ומיטל פשוט ספגנו את האוירה והנופים.

משם נסענו למנזר הבא תוך כדי שאנחנו עוצרים בעוד כמה נקודות תצפית בדרך. למנזר הבא קראו Monastery of the Holy Trinity at Meteora והגישה אליו היא דרך מסלול משובץ אבנים קטנות ומעבר בגשר מעל העמק עד לכניסה למנזר שהוא קטן יותר ושונה מהמנזר הקודם. חצרות פנימיות מעניינות ומשטח סלע (גם הוא ללא מעקה) לטפס עליו ולראות את נוף שאר המנזרים.

אם לאמר את האמת, יכולנו להעביר שם יום שלם. כל מנזר הוא כמו טיול קטן בפני עצמו, אני מניח שמתישהו זה ממצה את עצמו, אחרי שני מנזרים יש עדיין חשק לעוד. אבל הזמן דחק בנו והיינו צריכים להגיע באותו היום לאתונה, מרחק של ארבע וחצי שעות נסיעה.

בדרך לאתונה

נסיעה לא קצרה, אוטוסטרדה די מדהימה, אבל הילדים עם פוטנציאל התחרפנות והם כבר לא בגיל שירדמו בנסיעה בקלות. מצטיידים במים ומתחילים ליסוע בזמן שמיטל מחפשת לנו איזה עצירה נחמדה בדרך. כמעט שבועיים ראינו רק הרים ועוד הרים, היה לנו חשק לקצת בריזה של ים.

רצה הגורל וממש באמצע הדרך לאתונה ישנה עיירת נופש (לדעתי רק יוונים מגיעים אליה) שנקראת Kamena Vourla, סטייה קצרה מהאוטוסטרדה, ממש על החוף, טיילת חמודה, אוירה של שנות ה 70, מפרץ מהמם, סירות דיג, בתים צבועים לבן, מתיישבים במסעדה ממש על קו המים ודי, צריכים טיפה להתנקות מהאוכל היווני אחרי 11 ימים משובחים אבל קצת מונוטוניים, אז אנחנו הולכים על מסעדה איטלקית, מהמרים, וואו - הימור טוב! מסעדה מעולה. נקראת A bona Kamena Vourla, השירות טוב, הפיצות גדולות, מגוונות והמנוחה שם, ליד הים, עושה לנו ריסטארט טוב כדי להשלים את הנסיעה לאתונה.

אתונה, הגענו, אנחנו שבים אליך

מגיעים לאתונה סביב חמש וקצת ומכוונים לדירה ששכרנו מראש לשני לילות בשכונת האקרופוליס, שכונת מגורים שמזכירה באוירה שלה קצת את הצפון הישן בתל אביב. שמה "כמה מקורי" Apartment at the foothills of the acropolis.

הדירה מצויינת, מרווחת, חדרים נפרדים לילדים ולהורים, מטבח חמוד ומאובזר, סלון רביצה עם נטפליקס והיא ממש כמה דקות הליכה במעלה הרחוב מהאקרופוליס. בשכונה בתי קפה ומסעדות שכונתיות בין הבניינים. צפוף מאוד, סמטאות צרות ובעיות חניה, הנהיגה באתונה היא כמו כאוס מאורגן, זה לא נאפולי, אבל גם לא תל אביב ואם לא חובה עדיף לא להגיע עם הרכב.

בעלי הדירה הוא מארח מסור, עם הפרעה אנאלית קלה, שמרעיף עלינו במייל ובוואטסאפ המלצות לכל סוג אוכל, שעה, אתר ארכיאולוגי או אטרקצייה. והאמת? שאפו, היו לו אחלה המלצות.

אני מוריד את כולם ואת הציוד בדירה, לקול צפירות נהגים שרוצים להמשיך ברחוב ומוצא חניה במן תחנת דלק שכונתית, שם מורידים את האוטו במעלית שתי קומות ומחייבים אותי להשאיר את המפתחות. בעל הדירה אומר שהוא מכיר וסומך עליהם, אז אני זורם, עם חשש קל (בסיכומו של דבר זה היה פצצה ונח), שתי דקות הליכה מהדירה והמחיר משהו כמו 15 יורו ליום.

כשאני מגיע לדירה אני מוצא את כולם בסתלבט, נחים להם, מיטל מכינה לי אספרסו ואני נשאב לזולה. לקראת שבע אנחנו מקולחים, רעננים ויוצאים לשוטט בעיר. נעים בחוץ, אפילו קצת קריר, אנחנו עוברים באורות השקיעה ליד האקרופוליס, במורד המדרחוב אנחנו מתקדמים לכיוון פלאקה, עוברים מגלידריה אחת לאחרת, קצת חנויות מזכרות, אני ומיטל סופגים את האוירה של אתונה שהתגעגענו אליה, יודעים בדיוק איפה אנחנו הולכים ובעצם עושים הליכה לאיבוד מנוהלת.

אמרנו שטיפה מיצינו את האוכל המסורתי נכון? אתונה זה מקום נהדר לגוון ולהתנקות. יש שם הרבה פיוג'ן ומסעדות מעולות. הילדים (ואנחנו) מאוד אוהבים אסיאתי. בהמשך להמלצה של בעל הדירה שמים פעמינו ל Gaku פיוז'ן יפני, עם דים סאם וסושי מעולה. יקרה יחסית עבור יוון, לא יותר מדי לעומת תל אביב, עיצוב מהודק יין טוב וקצת סאקי, נהנים מהאוירה והאוכל.

מקנחים בקרם ברולה עם טוויסט יפני. אנחנו ממש קרובים לכיכר סטינגמה עם המזרקה היפה המוארת בלילה ולמדרחוב Ermou, רחוב הקניות של אתונה ועל אף כל השיטוטים שלנו אנחנו בקושי רבע שעה הליכה חזרה לדירה.

היום השנים עשר, אתונה על מלא מלא

אנחנו קמים לנו באיזי, אתמול היה יום מעייף.

זו דירה, לא מלון, אין ארוחת בוקר וגם אין לנו יותר מדי מצרכים. אבל אנחנו באתונה וזה הזמן להתפנק באיזה מאפייה נחמדה. בעקבות המלצה של בעלי הדירה אנחנו מוצאים את המאפייה השכונתית הפופולרית עם תור רציני בכניסה.

ההמתנה משתלמת, מקום מעולה, אנחנו קונים כריכים, מאפים מקומיים ועוד קצת תופינים לטעימה, את הקפה אוספים מהבר ממול ויושבים באחת מכיכרות השכונה לאכול. למאפיה קוראים Takis Bakery ולבר ממול Drupes Spritzeria והוא נראה כמו אחלה מקום לטאפסים ואיזה אפרול שפריץ בצהריים.

משם אנחנו ממשיכים לאקרופוליס. קונים כרטיסים באינטרנט ונכנסים בלי תור. כשהיינו באתונה לפני שנה, לקחנו סיור פרטי שפשוט הפיח לנו חיים במקום. אנחנו מנסים לשחזר מה שאנחנו זוכרים עבור הילדים, יונתן חולה על סדרת פרסי ג'קסון והאולימפיים ומתחבר מאוד למיתולוגיה היוונית והרומאית, אבל השמש, צפיפות התיירים ועודף האבנים העתיקות שלילדים נראות קצת אותו הדבר גורמות לנו לטייל במתחם פחות זמן ממה שתכננו.

הגזר שניפנפנו לילדים היה ביקור בחנות צעצועים גדולה בכיכר מונסטיראקי, ואנחנו מדדים לכיוון דרך הסימטאות של שכונת Anafiotika, וממנה דרך חנויות ושווקים, עתיקות ודוכנים. קונים לילדים שטויות ולנבו חליפה של פ.ס.ז עם המספר והשם של אמבפה (אותה הוא כבר להוט ללבוש בו במקום) ומגיעים לחנות הצעצועים הגדולה במונסטיראקי. מאה יורו ושעה אחר כך אנחנו חוצים את הכביש לשכונת פיסרי, שילוב של פלורנטין ולוינסקי עם נגיעות שינקין.

בפיסרי מלא חנויות אומנות, גרפיטי ענקיים בכל מקום, בתי קפה וברים קטנים וחמודים, כיכרות, סימטאות צרות ושילוב של מקומות שיקים קצת פלצי שעברו ג'נטיפיקציה עם חנויות כלי בית וסנדלרים של פעם. גולת הכותרת, מקום שחובה לראות גם ביום וגם בלילה הוא בית הקפה Little Kook. מקום הזוי, כמו להיכנס לרכבת שדים בלונפארק רק שזה בית קפה עם מתוקים שלכולם יש טוויסט - לאכול עוגה שנראת כמו גולגולת או עציץ או פסל. לא ניתן להישאר אדישים למקום הזה. והוא גולש לכל הרחוב בקישוטים שלו (עוד נשוב אליו).

הרעב מתחיל לעלות ואנחנו בדרכינו לעוד דודה - המבורגר שווה. אנחנו מדדים לנו בין החנויות ופתאום מוצאים את עצמינו באחד המדרחובים שיוצאים מ Ermou ליד חנות הדגל שלנו, המקום שכנראה בתת מודע נשאבנו אליו - LUKUMAΔΕΣ או בעברית - לוקומדס.

זה בעצם מאכל יווני מסורתי ומתוק, כמו סופגניה קטנה, קצת כמו ספינג' מיניאטורי שלרב מוגש עם דבש. רק שכאן הוא קיבל טוויס מודרני והוא ממולא במגוון מילויים כמו קרם נוגט, שוקולד לבן, קרם פטיסייר, קרם לימון ומה לא ומעליו רוטבים שוקולדיים למיניהם לבחירה. מקבלים איזה עשר כאלה בקופסה ואוכלים עם קיסם עץ עבה. זה מטורף, מושלם נהדר ומלכלך. אבל ...

קודם נאכל צהריים ואז נקנח, אז יושבים בהמבורגר שממול שמסתבר כמקום טעים מאוד - Pax burgers. אם זה לא היה ברור עד עכשיו, אנחנו משפחה של גרגרנים, אבל גם פלצני אוכל. לא שאנחנו לא אוכלים אוכל פשוט, ההיפך הוא מהאהובים עלינו, אבל אנחנו מקפידים על איכות וטעם. אז אם הילדים שלנו, שלא נוגעים במקדונלדס אהבו, זה היה טעים.

משם אנחנו מתקדמים דרך רחוב Ermou לכיוון כיכר סטינגמה היפה, עוצרים קצת בחנויות, עושים קצת קניות, בשנה שעברה עוד דרשו מסכות ותעודת התחסנות בשביל להיכנס לחנויות (איזה ניג'וס זה היה וכמה מרענן זה עכשיו). מעבר לכיכר סטינגמה, חוצים את הכביש אל בניין הפרלמנט היווני ומולו אנדרטת החייל האלמוני. מול האנדרטה יש משמר כבוד עם טקס ספק מרשים ספק מצחיק, שכולל נעליים הזויות, שעולות ארגזים של כסף כל אחת, מוזמנות בעבודת יד, ובטקס הם מרימים את הרגל עם הנעל הכבדה באיטיות מגוחכת, זה מחזה. קורה כל איזה חצי שעה, עמדנו וצפינו. ההשתתפות במשמר היא כבוד גדול והאמת גם שעמום גדול וחיילים במבנה גוף וגובה מתאימים מתנדבים אליו ברצון רב.

בשלב הזה עייפנו וחתכנו לדירה לנוח. הלכנו בכיף לצד הדרך הרחבה שצמודה לגנים הלאומיים ופה ושם נכנסנו ויצאנו מהם. עוד רגע מסתיים הטיול וצריך לבחור מסעדת סיום. אוכל יווני? אממ... בכל זאת המבחר באתונה כזה רחב ואכלנו מספיק יווני. הולכים על מסעדה איטלקית מודרנית - Ovio.

המסעדה נמצאת רחוב מה Gaku, מעולה. מגוונת. ממש. אבל גם מאוד פופולרית ומומלץ להזמין מראש. לקינוח לא יכולנו שלא לחזור ל Little Kook בפיסרי, לראות אותה ואת האזור מואר בכל הוייבים המיוחדים, הילדים היו באקסטזה. הקינוחים היו קריפים ומצחיקים, לגבי הטעם (והמחיר) זה נתון לדיון.

דרינק סיום

חזרנו לדירה. הילדים כבר היו עם פיג'מה ואני ומיטל הרגשנו שבא לנו טיפה נגיעה של אתונה לעצמינו. כאן היתרון הגדול במיקום שלנו. השארנו את הילדים בדירה, שוכבים להם מכוסים מול הנטפליקס ונייד לידם ויצאנו החוצה, ממש מעבר לכביש הצר לבית קפה ספק בר ספק מסעדה קטנה, אוירה שכונתית רגועה של אמצע שבוע, Little Tree Books and Coffee, לשבת על איזה כוס של רוזה ולסכם את הערב, את המסע המשפחתי הזה, את הטיול.

יום שלוש עשרה, הביתה

קמים מאוחר. הטיסה רק אחה"צ. מיטל קופצת עם יונתן לקנות משהו שראו בפלקה וחוזרת עם איזה נשנוש. עושים ארוחת בוקר מאוחרת וכיפית באותו מקום שכונתי ששתינו בו דרינק רק אתמול ונוסעים חזרה לשדה.

הצ'ק אאוט ב Centauro מפתיע לטובה. השאטל אפילו ממתין לנו לקחת אותנו לשדה. אני עדיין חושב שזה פחות נח מרכב בטרמינל.

נבו מצליח להתחמק מזעם ההמונים שהסתכלו עליו מוזר ברחוב הולך עם כדור של סלוניקי באתונה (כי מה לעשות שפאנתנייקוס בירוק והילד לא מוכן לכל דבר שמזכיר את מכבי חיפה?)

גירוס אחרון לצהריים בשדה והנה אנחנו בדרך חזרה להוד השרון. עד הפעם הבאה ...

סיכום מקוצר

יום 1 - יום הגעה. עצירה בתעלת קורינתוס ובגשר ריו שמחלקים את הדרך ל-3. לינה בארטא.

יום 2- הגעה לפרמנטה שבצומרקה. טיול למפלי קויאסה, מנזר קיפנס, מגרש הכדורגל ליד רפיוג'י פרמנטה. ולינה בפרמנטה.

יום 3- מסלול בין קלאריטיס לסיראקו וחזרה, לינה בפרמנטה.

יום 4- מסלול קפולוביסו, מסעדת Orizontes Tzoumerkon ומפלי מצוקי.

יום 5- רפטינג עם אלפיין זון בדרום צומרקה ומערת הנטיפים של פרמנטה.

יום 6- יום מעבר לזגוריה. מוזיאון הפסלים באיליניקו באמצע הדרך, תצפית אוקסיה, יער האבנים, מנזר איה פרסבסקי, מונודנדרי, ארוחה בעיירה ויסטה ולינה באריסטי.

יום 7- תצפית ויקוס, מסלול מעיינות הוידומאטיס, גשר קאלידוניה ומסלול חלקי של דור הקרח, לינה באריסטי.

יום 8- יום קניונינג מפפינגו פלוס אחה"צ בפפינגו עצמה.

יום 9- נסיעה לקוניצה, כולל גשר קוניצה וחלק מהמסלול לעבר המנזר שבמקום לאורך נהר האוס, הפסקה בחוות קוניצה וסיבוב במיקרו פפינגו ופפניגו (שוב).

יום 10- יום מעבר למטאורה. הגעה לורדטו בדרום זגוריה למסלול מדרגות ורדטו עד קאפסובו וחזרה. משם מסלול לתצפית בלוי ואז הגעה למטאורה לשקיעה בסאנסט פוינט וללינה בקלמבקה.

יום 11- ביקור בשני מנזרים בבוקר והשלמת תצפיות במטאורה. נסיעה לאתונה כולל עצירה באמצע הדרך למסעדה ומנוחה על הים בקמנה וורלה. אחה"צ המאוחרים באתונה, סיבוב ערב. לינה במרכז אתונה.

יום 12- אתונה, כולל האקרופוליס, השכונות מסביב, הגעה לשוק הפישפשים, פיסרי, מדרחוב ארמו ואנדרטת החייל האלמוני וטקס חילופי המשמר. בלילה מסעדה במרכז וביקור אחרון בפיסרי (Little Kook) בערב.

יום 13- השלמות בוקר ורביצה בשכונה. טיסה הביתה אחה"צ.